המערה (איור 1), החצובה בסלע גיר רך, נפרצה בעבר בתקרתה מפגיעה של כלי מכני, ונמצאה שדודה ומלאה בשפכים ובאדמת סחף (לוקוס 10). לא נמצא בה כל ממצא אוסטיאלוגי או ארכיאולוגי. בחתך שנוצר מעל תקרת המערה הובחנו קטעים של רצפות טיח וקירות, אך תיארוכם וטיבם לא הובררו. סביבת המערה לא נחפרה ועל כן חצר המבוא לא אותרה.

 

דלת הכניסה למערה לא נמצאה. פתח הכניסה עוצב מחדש בעת המודרנית על ידי הצבת אבני מזוזות ומשקוף אבן שלוכדו בחומר מליטה מודרני (איור 2). מן הפתח יורדים במדרגות בנויות, שניתן להבחין בהן מתחת לשפכים, לחדר מרכזי (3.5 x 3.8 מ', 2.5 מ' גובה) שדופנותיו מטויחות. הטיח על הדפנות וסביב הפתחים מעוטר בצביעה של רצועות ופסים בצבע צהבהב-חום היוצרים מעין דגם מטופות. קטעים רבים בטיח ניזוקו מכתובות גרפיטי בערבית ובארמנית, שנכתבו במאה הכ'.

 

בדופנות החדר נחצבו חמישה חדרוני קבורה קטנים (שני החדרונים בדופן הצפונית הוסתרו על ידי השפכים, אך הם ידועים מתוכניתו של מקליסטר). חדרוני הקבורה רבועים ופשוטים ללא מיתקני קבורה כלשהם (ר' טבלה 1). בפתח כל חדרון הונחה אבן סף רבועה (איור 3), שיצרה מעין מדרגת כניסה לחדר. על אבנים אלו נרשמו בצבע אדום אותיות ביוונית, חלקן בכתב ראי (איור 4). שתי אותיות נוספות תועדו על ידי מקליסטר בחדרונים שבדופן הצפונית. בשולי הפתחים נראו שרידי חומר מליטה שקיבע את אבני הסגירה למקומן. על רצפת המערה נמצאו אבני גזית מסותתות היטב (0.4 x 0.6 מ' בממוצע), שאטמו את פתחי הכניסה לחללים וככל הנראה הוזזו ממקומן בעת פעולות שוד (איור 5). על אבנים אלו נראו שרידי טבעות ברזל שנועדו להקל בהזזת אבני הסגירה עם פתיחת החדרונים. על פי דיווחו של מקליסטר סומנו אבנים אלו באותיות יווניות אשר תאמו את אלו שנמצאו על אבני הסף בפתחים. דומה על כן, כי האותיות נועדו להתאמת אבן הסגירה לפתח ואין הן קיצור שמות הנפטרים.

 

תיארוך המערה אינו ברור. קלונר גורס ששימושה האחרון היה בתקופה הביזנטית, על פי השרידים שנמצאו בסביבתה. דומה כי האותיות היווניות מחזקות סברה זו, אף כי שיטת הקבורה אינה מוכרת בעולם הביזנטי. לעומת זאת גורסים אנשי הפטריאכיה הארמנית, שבתחומם נמצא האתר, כי זוהי קריפטה שבה נקברו אבות הכנסייה החל מימי הביניים המאוחרים (המאה הי"ג).

 

טבלה 1. מידות חדרוני הקבורה (במטרים)

מס' חדרון אורך רוחב גובה
I 2.0 2.1 1.1
II 1.9 1.5 0.8
III 2.0 2.0 1.2