בחודשים אוקטובר–נובמבר 2015 נערכה חפירת הצלה בתחום היישוב המתוכנן חירן (הרשאה מס' 7501-A; נ"צ 199826-944/580879-965; איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי ו' ליפשיץ וע' רסיוק, בסיוע י' אלעמור (מנהלה), מ' קונין וא' האג'יאן (מדידות), נ' זאק (תכניות), א' פרץ (צילום שטח), א' אלג'ם (צילום אוויר), ס' טליס ונ' לצט בן עמי (כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) וא' בוארטו (תיארוך פחמן 14). כן סייעו בחפירה נ"ד מיכאל, ד' ורגה, ד' אייזנברג-דגן, י' עבאדי-רייס ופועלים מכסייפה.
האתר נמצא בתחום מפת סקר יתיר (גוברין תשנ"ב: 89). בעבר נערכו בסביבה סקרים ארכיאולוגיים אחדים (נגב תשס"ג; אלג'ם 2013; מיכאל 2017; ליפשיץ בהכנה), ותועדו בהם בורות מים, קירות שדה, גתות, ריכוזי צור ועוד. שטח החפירה נמצא על המדרון המזרחי של גבעת גירנית נמוכה, סמוך לכביש 316, כשבעה ק"מ ממזרח ליישוב חורה וכשלושה ק"מ ממערב ליער יתיר.
נחשפו שלוש שכבות (איורים 2–4): שכבה III, מתקופת הברזל 2ג, שממנה שרדו חלקי מבנה ושכבותI–II , משלהי התקופה הביזנטית והתקופה האסלאמית הקדומה, שבהן נחשפו שני שלבים אדריכליים של מבנה, חצר מתקנים וטבונים. במדרון התלול הפרשי גובה של כ-4 מ' בין הנקודה הגבוהה של המבנה במערב לנקודה הנמוכה במזרח, ועקב כך רוב חלקו המזרחי של המבנה לא שרד.
שכבה III
תחת מרכז החצר של המבנה משכבות I–II התגלו קירות של מבנה קדום שרק יסודותיהם השתמרו (6.5 × 12.0 מ' גודל משוער). הקירות נבנו מאבני צור מהוקצעות, שהונחו הישר על גבי סלע האם. התגלו שרידים של תשתית רצפה עשויה עפר מעורב באבני שדה קטנות, שהונחה הישר על גבי הסלע (150L, 178L). הקרמיקה משכבה זו מתארכת את המבנה לתקופת הברזל 2ג (טליס, להלן).
כלי החרס משכבה III
סבטלנה טליס
במכלול כלי החרס משכבה III יש לציין כלי הגשה, בישול ואגירה האופייניים לשלהי תקופת הברזל 2ג' ולראשית התקופה הפרסית (סוף המאה הז'–תחילת המאה הו' לפסה"נ), שהיו נפוצים בשפלת יהודה, במישור החוף הדרומי ובנגב הצפוני (איור 5). מרבית הקערות מחופות אדום וממורקות באובניים: קערה פתוחה ושטוחה, שלה שפה מקופלת פנימה היוצרת חתך משולש (איור 1:5); קערה שלה זיווי חד בשליש העליון של הגוף ושפה מקופלת חוצה, מירוק וחיפוי אדום בתוכה ועל צדה החיצון של השפה (איור 2:5); שלוש קערות מעוגלות, שתיים מהן ממורקות ומחופות בחלקן הפנימי ובצדה החיצון של שפתן המקופלת חוצה (איור 3:5–5). קערות דומות התגלו בשכבה II בתל לכיש (Zimhoni 2004: Figs. 25.56:2, 26.43:7, 26.32:6–7, 26.43:8). סיר בישול ששפתו מתעגלת פנימה, ולה רכס חיצון וצוואר קעור ומעוגל (איור 6:5). כלים דומים נמצאו בשכבה II בתל בטש (Mazar and Panitz-Cohen 2001: Pl. 55:2). פערור שלו פתח רחב ושפה מאורכת, צמודה לדופן הכלי ומקופלת חוצה (איור 7:5). כלי דומה נמצא בשכבה II בתל בטש (Mazar and Panitz-Cohen 2001: Pl. 45:15). שני קנקנים שלהם צוואר גבוה ושפה מקופלת חוצה וצמודה לדופן הכלי (איור 8:5, 9), שרווחו בתקופה הפרסית; לדוגמה, שכבה I בתל בטש (Mazar and Panitz-Cohen 2001: Pl. 105:6). שני פכים, לאחד שפה מקופלת חוצה ומעוגלת (איור 10:5), ולשני שפה משולשת (איור 11:5).
שכבות I–II
השרידים בשכבות I–II כוללים שני שלבים אדריכליים של מבנה שזמנו בתקופות הביזנטית המאוחרת והאסלאמית הקדומה (לצט בן עמי, להלן).
שכבה II. קירות המבנה של שכבה III פורקו, יסודותיו כוסו בשכבת אדמה עבה, וממערב לו הוקם מבנה מרובע (R1; מידות 6.0 × 7.5 מ'). יסודות הקירות נבנו משתי שורות של אבני צור וגיר מהוקצעות למחצה, שביניהן ליבה מאבני שדה בינוניות. הנדבכים העליונים של הקירות נבנו מאבנים מהוקצעות, קטנות ובינוניות, שחוברו יחדיו בחומר מליטה, והפן הפנימי שלהם טויח בבוץ. הכניסה למבנה הייתה בצדו המזרחי, דרך גרם מדרגות (1.0 × 1.2 מ'; איור 6) הבנוי מאבני שדה גדולות סמוך לקיר המזרחי (W112). הרצפה (L186 ,L116) עשויה מעפר מהודק, ותשתיתה מעפר מעורב בגיר כתוש, שהונח הישר על גבי הסלע (L127). בפינה הצפונית-מערבית של המבנה שולב מתקן עגול למחצה, בנוי מאבנים (L194; מידות 1.2 × 1.2 מ'; איור 7) ששימש תנור. בפינה הדרומית-מערבית נמצא ספסל אבן בנוי מאבנים קטנות (L186; מידות 0.7 × 2.0 מ'). ממזרח למבנה נחשף חדר מרובע (R2; מידות 2.2 × 2.4 מ'; איור 8) שקירותיו ורצפתו (L132) נבנו בדומה למבנה R1. על פי שברי הגוף של קנקנים שנמצאו בחדר, נראה ששימש מחסן.
שכבה I. המבנה משכבה II המשיך להתקיים במתכונתו הקודמת ונוספו לו שני חדרים באגף הצפוני-מערבי ושני חדרים באגף הדרומי-מערבי (23 × 34 מ' שטח כולל; איור 4). ממזרח למבנה המורחב נבנתה חצר (14 × 24 מ'), תחומה בקירות מאבני שדה גדולות ובינוניות, ששרדה ממנה הפינה הדרומית-מזרחית (קיר W111, כ-13 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב וקיר W174, כ-28 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב). הקירות משלב זה נבנו משתי שורות של אבנים (0.6 מ' רוחב): הפן החיצון בנוי מאבני שדה גדולות, והפן פנימי מאבני שדה בינוניות שטויחו בבוץ. מן החצר נכנסו אל החדרים דרך פתחים בקיר 112, מהם השתמרו אבני הסף (כ-0.4 × 0.7 מ'). בחדר R6 (4 × 6 מ') נחשפה רצפה (L122), שעליה מעין ספסל בנוי אבנים (1.4 מ' אורך) שנמשך ממרכז קיר W163 צפונה-מזרחה (איור 9). בחדר R5 (4 × 5 מ') נחשפה רצפה עשויה עפר מהודק על גבי תשתית גיר כתוש (L143), ומתקן בפינתה המזרחית. בחדר R3 (4 × 5 מ') נחשפה רצפה עשויה עפר מהודק (L162) וטבון בכל אחת מהפינות המזרחית והמערבית, וכן מתקן מוגבה בצדו המזרחי של החדר. בחדר R4 (4 × 6 מ') נחשפה רצפה עשויה עפר מהודק על תשתית גיר כתוש (L153 ,L114).
כלי החרס משכבות I–II
ניר לצט בן עמי
בממצא מגוון כלי בית. קערה קטנה שלה שפה עבה מקופלת חוצה ומשוכה פנימה (איור 1:10), דומות לה תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הט' לסה"נ; טורגה תשע"ז:56, טיפוס 1.2.1-G); קערה שלה שפה פשוטה משוכה פנימה (איור 2:10), דומות לה תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'–הי' לסה"נ; טורגה תשע"ז:58, טיפוס 2.2.1-C); קערה שלה שפה זקופה (איור 3:10), דומות לה תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Nikolsky and Figueras 2004: Fig. 46:5); קערה שלה שפה מעובה משוכה חוצה (איור 4:10), דומות לה תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הז'–הח' לסה"נ; Ustinova and Nahshoni 1994: Fig. 3:4, 5); קערה שלה שפה עבה מקופלת חוצה ומשוכה פנימה (איור 5:10), דומות לה תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'–הי' לסה"נ; טורגה תשע"ז:59, טיפוס 1.2.1-G). כן נמצאו קדרת בישול קטנה (איור 6:10), דומות לה תוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ; Rosenthal-Heginbottom 1988: Pl. V:200); קדרת בישול שלה גוף מסורק (איור 7:10), דומות לה תוארכו לתקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Magness 1993:212, Form 1.13); מכסה קדרה שלו גוף מסורק (איור 8:10), דומים לו תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Nikolsky and Figueras 2004: Fig. 46:5); סיר בישול שלו צוואר זקוף, שפה מעובה ושתי ידיות סרט (איור 9:10), דומים לו תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Nikolsky and Figueras 2004: Fig. 46:10); סיר בישול שלו צוואר אנכי ושפה משוכה חוצה (איור 10:10), דומים לו תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הז'–הח' לסה"נ; Ustinova and Nahshoni 1994: Fig. 6:20); סיר בישול שלו צוואר קעור ושפה מעובה (איור 11:10), דומים לו תוארכו לתקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Magness 1993:220, Form 4C:1); סיר בישול (איור 12:10), דומים לו תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הט' לסה"נ; טורגה תשע"ז:70, טיפוס 1.3.2-A); פכית מטיפוס Fine Byzantine Ware (איור 13:10), דומות לה תוארכו לתקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ; Nikolsky and Figueras 2004: Fig. 31:23); שני פכים מטין צלהב (איור 14:10, 15), דומים להם תוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ; טורגה תשע"ז:88–90, טיפוס 1.2.4); קנקן דמוי שק (איור 16:10), דומים לו תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הז'–הח' לסה"נ; Magness 1993:226, Fig. 1:2); נר עשוי בתבנית (איור 17:10), דומים לו תוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ; Magness 1993:256, Form 4B:2, 3). עוד נמצאו שני כלים עשויים מסטיאטיט שלהם ידית מדף, שפה פשוטה ודופן אנכית (איור 18:10, 19), דומים להם תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ; Nikolsky and Figueras 2004: Fig. 68:2, 5, 6). כל הממצאים תוארכו למאות הז'–הט' לסה"נ, רובם מן המאות הז'–הח' לסה"נ.
שרידים נוספים (איור 2)
מערה. ממערב למבנה נחפרה מערה חצובה בסלע ללא שרידי בנייה מוגדרים (8.0 × 10.5 מ'; איור 11). תקרת המערה קרסה ויצרה במרכזה מפולת (3.5 מ' גובה), שתחתיה תועדו שכבות אפר (L195 ,L193), שתוארכו על פי בדיקת פחמן 14 למאות הד'–הב' לפסה"נ (מס' בדיקות RTD8539, RTD8540). לפיכך, ניתן לקבוע שהמערה לא שימשה חלק מן המבנה הסמוך.
קירות שדה ובורות מים (איור 2). כ-9 מ' מצפון-מזרח למבנה נחפר קיר שדה (W164; כ-7.5 מ' אורך; 0.6 מ' רוחב; 5–6 נדבכים גובה השתמרות), שנבנה הישר על גבי סלע האם. נראה שהקיר היה חלק מגדרה סמוכה למבנה. כ-300 מ' בהמשך תועדו שני בורות מים (L303 ,L302) שנחצבו בסלע. בעת החדשה נבנה עליהם משטח בטון במסגרת מתכת לשימוש האוכלוסייה המקומית. כ-50 מ' מדרום-מזרח למבנה נחפר קיר שדה נוסף, בנוי מאבני שדה גדולות (W301; כ-4 מ' אורך; 0.9 מ' עובי), שהשתמר לגובה שני נדבכים ושימש כנראה סכר.
המבנה משכבה III תוארך לשלהי תקופת הברזל 2ג', ונראה כי שימש בית חווה. מקובל במחקר שההתיישבות בדרום הר חברון פסקה בעקבות מסע סנחריב בשנת 701 לפסה"נ, ובמהלך המאה הז' לפסה"נ חייתה באזור רק אוכלוסייה נוודית (בץ תשס"ו:70). אולם, ממצאי החפירה הנוכחית ובתי חווה נוספים שנחפרו לאחרונה בחבל לכיש (טרם פורסמו), מעידים על התיישבות חקלאית באזור גם לאחר מסע סנחריב.
המבנה משכבות II–I הוא בית חווה טיפוסי לתקופה האסלאמית הקדומה בנגב, שכלל לרוב חצר מרכזית מוקפת חדרים. המבנה מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (האומיית והעבאסית, המאות הח'–הט' לסה"נ לערך), אך על פי הממצא הקרמי, ניתן להניח כי בנייתו החלה כבר בשלהי התקופה הביזנטית. במבנה נמצאו בעיקר חרסים האופייניים לאתרים בתקופה זו בנגב (נול תשס"ט:83–84). העורף החקלאי של באר שבע בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה האסלאמית כלל אתרים רבים ומגוונים (חורה – פרץ 2012; להבים – קוברין 2016; נחל עשן – אייזנברג-דגן וקוברין 2016; שכונת רמות בבאר שבע – גלעד ופביאן תשס"ח:327; חורבת מולדה – א' פרייברג, מידע בעל פה; וחורבת רוש – ניקולסקי-כרמל ולצט-בן עמי, מידע בעל פה), ונראה שהאתר היה חלק ממערך היישובים הזה.
אייזנברג-דגן ד' וקוברין פ' 2016. באר שבע, נחל עשן, נווה מנחם ב. חדשות ארכיאולוגיות 128.
בץ ש' תשס"ו. דרום הר-חברון בתקופת הברזל ב' לאור ממצאים מחפירות חדשות. בתוך י' אשל עורך. מחקרי יהודה ושומרון ט"ו. אריאל. עמ' 55–72.
גוברין י' תשנ"ב. מפת נחל יתיר (139) (סקר ארכיאולוגי של ישראל).ירושלים.
גלעד י' ופביאן פ' תשס"ח. 7,000 שנות התיישבות: השרידים הארכיאולוגיים בבאר שבע מן האלף השישי לפני הספירה ועד סוף האלף הראשון לספירה. בתוך י' גרדוס וא' מאיר-גליצנשטיין עורכים. באר שבע: מטרופולין בהתהוות. באר שבע. עמ' 303–331.
טורגה ח' תשע"ז. התפתחות העיר רמלה בתקופה האסלאמית הקדומה לאור הממצא הארכיאולוגי. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר אילן. רמת גן.
ליפשיץ ו' בהכנה. סקר נחל יתיר (הכבישים בחירן). חדשות ארכיאולוגיות.
נגב נ' תשס"ג. סקר ביער יתיר. חדשות ארכיאולוגיות119:114–120.
נול ח' תשס"ט. התיישבות, כלכלה ומדינה בערבה בתקופה האסלאמית הקדומה על פי הממצא הארכיאולוגי. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בן גוריון. באר שבע.
פרץ א' 2012. חורה. חדשות ארכיאולוגיות 124.
קוברין פ' 2016. להבים (דרום). חדשות ארכיאולוגיות 128.
Magness J. 1993. Jerusalem Ceramic Chronology Circa 200–800 CE. Sheffield.
Mazar A. and Panitz-Cohen N. 2001. Timna (Tel Batash). Final Reports II. The Finds from the First Millennium BCE. Plates (Qedem 42). Jerusalem.
Nikolsky V. and Figueras P. 2004. Descriptive Pottery Catalogue. In P. Figueras ed. Horvat Karkur Illit: A Byzantine Cemetery Church in the Northern Negev, Final Report of the Excavations 1989–1995. (Beer-Sheva Archaeological Monographs 1). Beer-Sheva. Pp. 151–209.
Rosenthal-Heginbottom R. 1988. The Pottery. In Y. Tsafrir ed. Excavations at Rehovot-In-The-Negev: Volume I: The Northern Church. (Qedem 25). Jerusalem. Pp.78–96.
Ustinova Y. and Nahshoni P. 1994. Salvage Excavations in Ramot Nof, Be’er Sheva. ‘Atiqot 25:157–177.
Zimhoni O. 2004. The Pottery of Levels III and II. In D. Ussishkin ed. The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973–1994). Jerusalem. Pp. 1789–1899.