בחפירה נחשף קטע של קיר איתן (12W; מעל 2.5 מ' רוחב, מעל 3 מ' גובה; איורים 3, 4). הפן החיצוני, המזרחי של הקיר נבנה מאבני גוויל גדולות, ואילו הפן המערבי נשדד. ליבת הקיר (11L, 13L) נבנתה משכבות של אבני גוויל מגיר, שלוכדו בעפר מעורב באבני גיר קטנות. בחפירת ליבת הקיר נמצאו חרסים אחדים לא אינדיקטיביים ושני שברי זכוכית (לא זוהו). תעלת השוד של הפן המערבי של הקיר (10L) נמצאה מלאה בהצטברויות אדמה ובחרסים מעורבים — שברי גוף, שאחד מהם מזוגג בצהוב על רקע חום, ושתי ידיות (לא צוירו) — המתוארכים לתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה והביזנטית ולימי הביניים. לא נמצאו כלל חרסים מהתקופה העות'מאנית. החפירה לא הגיעה עד לתחתית הקיר מטעמי בטיחות.

מניתוח טופוגרפי של שטח המצודה בצפת על פי מפת הסקר הבריטי (PEF) משנת 1875, אפשר לקבוע כי הקיר שייך לחומה השלישית, התחתונה, של המצודה. במפה זו אפשר לראות את הסוללה שמציינת את תוואי החומה התחתונה, ומכאן שהמבנה (בית רומנו) נבנה מאוחר לשנת 1875, מעל שרידי חומת המצודה ששימשו בסיס לבנייה. חשיפת חלקה של החומה השלישית, התחתונה, של המצודה היא ראשונה באזור זה ותורמת להבנת מבנה הביצור. הממצא הדל מקשה על תיארוך הקיר, אולם יחד עם ניתוח מיקום החפירה נראה כי הקיר קשור לביצורי התקופה הממלוכית וכי הוא פורק לפני התקופה העות'מאנית.