האתר (כ-30 דונם; 56 מ' מעפה"י; איור 1) שוכן במחשוף גיר נמוך בשוליו המזרחיים של מישור עכו. חלקו המערבי של האתר נמצא בתחומי קיבוץ בית העמק; חלקו המזרחי מכוסה ברובו ביער נטוע, והוא נפגע מכביש 70 החותך אותו בכיוון צפון–דרום. הכפר הערבי כאוויכת שכן במקום עד שננטש בשנת 1948. את הכפר, ובו באר ומעיין, תיארו מטיילים וחוקרים בני המאה הי"ט (גרן תשמ"ז:16; Van de Velde 1854:268–269; Conder and Kitchener 1881:147, 154). על פי שמו של הכפר, זוהה האתר עם קוצ'טום או קוקטום (Cochetum/Coquetum) מן התקופה הצלבנית, הנזכר במקור משנת 1129 לסה"נ כרכושו של מסדר ההוספיטלרים (Röhricht 1893:1135, 1187).

האזור נסקר בסקר מפת עמקה, ואף ששרידי היישוב בתחומה דלים, זוהו במחשופי הגיר מערות קבורה חצובות רבות מן התקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית (פרנקל וגצוב 2012: אתרים 176, 177), כמו גם מתקנים חצובים לעיבוד תוצרת חקלאית ומחצבות (פרנקל וגצוב 2012: אתרים 152, 153, 154). ממזרח לכביש 70 תועדו מתקנים, ובהם גתות חצובות, מחצבות ומערות כוכים מן התקופה הרומית (סמיטליין תשנ"ח; פרנקל וגצוב 2012: אתרים 155, 158, 180, 181).

במרחק כ-500 מ' מדרום-מזרח לאתר כאוויכת שוכן תל עמק (Tell Mimas), שנמצא גם הוא לצד כביש 70. זהו אתר רב-תקופתי גדול השוכן על גבעה, שהתגלו בו כלי חרס וממצאים אחרים מתקופות הברונזה המאוחרת, הברזל, הפרסית, ההלניסטית והרומית (פרנקל וגצוב 2012: אתר 178). בחפירה שנערכה במקום לאחרונה נחשפו קברים חצובים ומבנים המתוארכים לתקופה הרומית ושרידי יישוב מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (הרשאה מס' 7446-A; י' שלו מידע בעל-פה). סביר להניח כי אזור כאוויכת שימש שדה קבורה בשוליים שמסביב ליישובים בני אותה תקופה בתל עמק (Frankel, Getzov, Aviam and Degani 2001:13, sites 34, 35).

 
נחפר טור ארוך של 22 ריבועים (1–22; 4 × 200 מ'; כ-800 מ"ר; איורים 2, 3), המשתרע לצדו המערבי של כביש 70. לאורך שטח החפירה, הישר מתחת לפני השטח, נחשף משטח סלע גיר לא אחיד. בחפירה נחשפו שלושה קברים חצובים (1–3), ריכוזים קטנים של מחצבות אבן וקטע של תעלת מים חצובה בסלע, כנראה חלק מהאמה ההלניסטית שהובילה לעכו-פתולמאיס. בנוסף, נחשפו שרידים דלים של מבנה מתחילת המאה הכ' ובור חצוב שאי אפשר לתארכו.
 
קברים חצובים
קבר 1 (ריבוע 21; איורים 4, 5) נחצב בכיוון מזרח–מערב וכולל פיר מלבני עמוק שדופנותיו אנכיות (129L; 1.1 × 2.1 מ'; 2 מ' עומק) ומדרגת גישה תלולה בקצהו המזרחי. בדופן המערבית של הפיר נחצב פתח נמוך וקמור, שהוליך לכוך קבורה מלבני קטן, שתקרתו נמוכה ושטוחה (131L; 0.9 × 1.8 מ', 1.1 מ' גובה). ממדי הכוך מלמדים שהוא נועד לקבורה ראשונית של נקבר יחיד. בקבר לא התגלו ממצאים, ונראה שהוא נבזז בעת העתיקה. הפיר נחסם באבני גזית (איור 6), כנראה אבנים פגומות מהמחצבה הסמוכה.
 
קבר 2 (ריבוע 4; איורים 7, 8) כולל מסדרון קטן וצר בכיוון צפון–דרום (126L; 0.9 ×2.0 מ'), ובשני קצותיו שני כוכי קבורה (123L — 1.2 × 2.2 מ'; 130L — 0.8 1.5 × מ'; 1.15 מ' גובה). הפתח המקורי ממשטח הסלע אל תוך הקבר לא נחשף. לכוך 130 הדרומי תקרה מקומרת שלמה, בעוד שהתקרות של המסדרון ושל כוך 123 הצפוני לא השתמרו והוסרו בחציבת אבנים בעת העתיקה או לאחרונה. קרקעית הסלע של הקבר לא פולסה; מדרגה נמוכה עלתה מקרקעית המסדרון לכל אחד משני כוכי הקבורה. הפתחים המסדרון לכוכים נחסמו בשניים או שלושה גושי אבן, וביניהם אבנים קטנות יותר. גם כאן, המידות הקטנות של כוכי הקבורה מעידות כי הם נועדו לקבורה ראשונית של נקבר יחיד. החפץ היחיד שנמצא בקבר 2 היה בקבוקון קטן מוארך, אולי בקבוק בושם (איור 1:9), שנמצא בקצה הרחוק של כוך 130; נראה שהוא נעלם מעיני שודדי הקברים. כלי מיובא משובח זה דומה לבקבוקי כישור שהתגלו בדור ותוארכו שם לתקופה ההלניסטית (אמצע המאה הב' לפסה"נ; Guz-Zilberstein 1995:306, Fig. 6.27:1–4).
 
קבר 3 (ריבוע 6; איורים 10, 11) כולל פיר מלבני עמוק (127L, 132L; 1.3 × 2.8 מ', 2.9 מ' עומק) וכוך קבורה (133L; איורים 10: חתך 3–3; 13), שנחצבו בכיוון מזרח–מערב. דופנות הפיר העמוק אנכיות, ומחוץ לדופן הדרומית נחצב גרם של שמונה מדרגות צרות מאוד (איורים 10: חתך 2–2; 12). בדופן המערבית של הפיר נחצב פתח קמור, ובו מדרגה או סף מאבן גזית, שהוליך לכוך הקבורה.כמה אבנים גדולות מסותתות חסמו חלקית את הפתח. בתוך הפיר נערמו אבני גוויל רבות, גדולות ובינוניות, צמוד לאבנים הגדולות שפתח. על קרקעית הסלע של הפיר (132L) נמצאו חרסים אחדים מהתקופה ההלניסטית, ובהם בסיס של קערה קטנה, עדינה, ששפתה נוטה פנימה (איור 2:9). קערות דומות התגלו בדור ותוארכו שם למאות הג'–הב' לפסה"נ (Guz-Zilberstein 1995:306, Fig. 6.1:3, 4).
הפיר נמצא מלא באדמה, המכסה את ערמת האבנים. בערך באמצע עומק הפיר התגלו שרידי קבורה (127L; מפלס 62.67 מ' מעפה"י): בסיס של קנקן אגירה ובו כמה שברי עצמות אדם, סיר בישול סגור ובקבוק כישור שלם ליד הדופן המזרחית של הפיר (איור 14); ובסיס אמפורה, ובו שברים של קערת זכוכית מעוגלת (איור 6:9; להלן), וכמה שברים קטנים של בקבוקי כישור ליד הדופן הדרומית של הפיר. שרידים אלה יוחסו לנקבר אחד או שניים שהוטמנו לאחר שכוך הקבורה נחסם והפיר מולא בחלקו באדמה. בקבוק הכישור השלם (איור 3:9) מתוארך לתקופה ההלניסטית, ויש לו מקבילות בקדש ובשקמונה, המתוארכות לראשית המאה הג'–תחילת המאה הא' לפסה"נ (Berlin 2015: Pl. 6.1.20). לעומת זאת, סיר הבישול הסגור (איור 4:9) ובסיס האמפורה (איור 5:9) מתוארכים לתקופה הרומית. סיר הבישול מיוחס לטיפוס כפר חנניה 4C (אם כי הוא לא עשוי מהחומר האופייני לכלי כפר חנניה), המתוארך למן ראשית המאה הב' עד אמצע המאה הד' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:128–130). בסיס האמפורה שייך לאמפורה דמוית חרוט ומצולעת העשויה מחומר חופי מקומי, אולי מהסוג שיוצר בחורבת עוצה במאות הג' עד תחילת הד' לסה"נ (Avshalom-Gorni 2009: Fig. 2.36:14). לקערת הזכוכית המעוגלת (איור 6:9) יש דופנות דקות למדי, שפה נוטה מעט פנימה ומעוגלת באש ובסיס קעור נמוך ללא צלקת ניתוק. הקערה ירוקה כחלחלה, ועליה שכבת בליה בצבע חום-שחור. צורת הקערה ואיכות הזכוכית אופייניות לגליל במאה הג' לסה"נ. לקערה מקבילות רבות בקבורות מהתקופה הרומית בגליל העליון המערבי, למשל במערה D בחורפיש, שם היא מתוארכת למאה הג' לסה"נ (Gorin-Rosen 2002:153*–154*, Fig. 9:28, 29, ור' שם הקבלות נוספות מיחיעם, כברי, אשרת, לוחמי הגטאות ונהריה).
מעט הממצאים שהתגלו בקבר 3 מלמדים כי הוא שימש לראשונה בתקופה ההלניסטית (המאות הג'–הא' לפסה"נ) וכי הקבורה השנייה באמצע הפיר נערכה בתקופה הרומית המאוחרת (ראשית המאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ). נראה כי בקבוק הכישור מהתקופה ההלניסטית שנמצא בקבורה השנייה המתוארכת לתקופה הרומית, נלקח מהקבורה המקורית מהתקופה ההלניסטית בכוך.
 
קברי פיר חצובים בסלע היו צורת קבורה נפוצה לאורך החוף הפניקי באלף הראשון לפסה"נ. קברים חצובים בסלע שלהם פירים אנכיים, מלבניים או מרובעים, המובילים לכוכי קבורה יחידים, היו נפוצים בתקופת הברזל 2 (המאה הט' לפסה"נ ואילך) באכזיב שעל חוף פיניקיה, ובכמה מקברים אלה היו מדרגות (Dayagi-Mendels 2002:3–4, 41, Plan 4.1). קברי פיר חצובים שלהם כוך קבורה יחיד אופייניים גם לתקופה הפרסית (המאות הה'–הד' לפסה"נ), ונמצאו בתל א-ראס שליד לוחמי הגטאות (Onn 1999). בתל א-ראס נחשפו גם שני קברי פיר חצובים בסלע שלהם כמה כוכי קבורה מהתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה (רויכמן-הלפרן 1999).
 
מחצבות
ריכוזים קטנים של סימני חציבה בסלע נמצאו על משטח הסלע הלא אחיד בריבועים 2 ו-3 (איור 15), בריבועים 18 ו-19 (איורים 16, 17) ובריבועים 20–22 (איורים 4, 6, 18). אלה הם סימני חציבה מלבניים ותעלות ניתוק של אבני גזית שנחצבו משכבת ​​הנארי שמעל סלע הגיר. בריבוע 19 עדיין נותרה אבן גזית אחת שלא נותקה מהסלע (0.2 × 0.4 × 0.6 מ'). רוב החציבות רדודות (כ-0.2 מ' עומק), אך אחדות כוללות שתי מדרגות חציבה (כ-0.4 מ' עומק), המלמדות כי לעתים נחצבה יותר משכבה אחת של גושי אבן. שרידי החציבה בריבועים 20–22 — שני משטחים מלבניים סמוכים ושקועים וסימני החציבה מסביב לפיר של קבר 1 — לרבות אבני גזית שמילאו את הפיר של קבר 1 מעידים יחד כי חציבת אבנים הייתה כנראה שלב מקדים לכריית קבר הפיר. נראה אם כן כי היה קשר ישיר בין חציבת האבן לכריית הקבר, ועל כן ייתכן שפעילות החציבה מתוארכת גם היא לתקופה ההלניסטית, או לפחות החלה בה. כמה חרסים קטנים, שחוקים ומצולעים ומעט מאוד שברי זכוכית קטנים, המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית והיו פזורים על פני הסלע, מלמדים אולי על נוכחות או פעילות כלשהי בשטח זה בתקופות אלה.
 
תעלת מים
בקצה הצפוני של ריבוע 3 התגלה קטע קצר של תעלה חצובה בסלע (125L; 4 מ' אורך; איור 15: חתך 1–1). מתחילה נראה היה שזוהי חציבה פשוטה ועמוקה בסלע משופע, אך לאחר שהריבוע הורחב צפונה בהסרת המחיצה בכלי מכני, התברר כי זוהי תעלה גדולה ועמוקה דמוית V שנחצבה בכיוון מזרח–מערב (איורים 19, 20). קרקעית התעלה צרה ומפולסת (0.7 מ' רוחב; 62.19–62.16 מ' גובה מעפנה"י ממזרח למערב), ודופנותיה (1.5 ו-1.7 מ' גובה) משופעים כלפי חוץ (1.9 מ' רוחב מרבי של התעלה בחלקה העליון). למרות הקטע הקצר שנחשף מהתעלה, התגלה הפרש של כ-3 ס"מ בין גובה קרקעית התעלה בקצה המערבי לזה שבקצה המזרחי; הפרש גבהים זה מלמד שהמים בתעלה זרמו ממזרח למערב. התעלה נמצאה מלאה באדמה, אך לא נמצאו חרסים או ממצאים מתארכים.
הממדים הגדולים של התעלה מלמדים כמעט בוודאות כי היא לא נחצבה לצרכי מגורים או השקיה. על מקור המים שלה, יעדה ותאריך בנייתה ניתן להסיק רק מכיוונה ומהשוואה לכמה קטעי תעלות מים אחרות שנחשפו בעבר באזור. על סמך השוואה זו נראה כי התעלה היא חלק מאמת המים ההלניסטית שסיפקה מים טריים לעיר עכו-פתולמאיס.
בחפירות וסקרים קודמים נחשפו כמה קטעים של אמות מים קדומות בתחומה של מפת עמקה (Frankel 2012; פרנקל וגצוב 2012). קטעים אלה מתאפיינים במגוון ממדים ושיטות בנייה: חלקם בנויים באבן, חלקם הם מנהרות שלהן פירים אנכיים וחלקם הם תעלות פתוחות חצובות בסלע (Frankel 2012). זוהו שתי קבוצות עיקריות של קטעי אמות מים: הקבוצה המערבית נמצאה במישור החוף ליד קיבוץ לוחמי הגטאות ומושב נס עמים; והקבוצה המזרחית, המרוחקת כ-5 ק"מ ממזרח לקבוצה הראשונה, נמצאה במורדות התחתונים של נחל בית העמק, מזרחית למושב עמקה (איור 23).
הקבוצה המערבית כוללת קטע של מנהרה חצובה בסלע (פרנקל וגצוב 2012: אתר 150; Frankel 1985:134–138) וקטע של תעלה בנויה מאבן ומטויחת, שהתגלו בנס עמים, ושני קטעי מנהרה תת-קרקעיים חצובים בסלע שלהן תקרה קמורה בנויה אבן בלוחמי הגטאות (פורת 2009; פרנקל וגצוב 2012: אתר 26). הקטעים שהתגלו בנס עמים תוארכו לתקופה ההלניסטית על סמך כמה חרסים ובהם נר. המיקום, הכיוון, הממדים, איכות הבנייה הגבוהה והתיארוך, הובילו את פרנקל וגצוב למסקנה ברורה שהקבוצה המערבית הייתה חלק מהאמה המרכזית שסיפקה מים לעיר עכו-פתולמאיס בתקופה ההלניסטית (Frankel 2012:13*).
הקבוצה המזרחית כוללת שלושה קטעים מקבילים של אמות מים — שתי תעלות ומנהרה אחת — שהיו סמוכים זה לזה לאורך למעלה מ-2 ק"מ במורדות הגבעות שמדרום לנחל בית העמק. הם נבנו כמעט בוודאות כדי להוביל מים מהמעיינות שנבעו בנחל בית העמק; המקור העיקרי היה בעין יפעם (עין פועם, עין מג'נונה), שנמצא מצפון-מזרח לירכא (פרנקל וגצוב 2012: אתר 159; Frankel 2012:12*–13*). בנייתם ​​יוחסה לתקופה ההלניסטית על סמך כמה חרסים שנחשפו בתעלות. קבוצה זו שונה מבחינה טכנית מהתעלות המערביות ואיכות החציבה נמוכה יותר. בנוסף, נראה כי המנהרה החצובה בסלע — מקטע קצר הכולל פירים אנכיים שנחשפו במושב עמקה (פרנקל וגצוב 2012: אתר 159) — מעולם לא הושלמה (פרנקל 2012). נראה אפוא כי שלושת קטעי האמה הללו היו מפעלים הנדסיים הידרולוגיים שהשלימו את אמת המים המובילה לעכו-פתולמאיס.
פרנקל וגצוב שקלו שני הסברים אפשריים לשתי קבוצות התעלות. בהסבר האחד הם הציעו כי הקבוצות המערבית והמזרחית הן חלק מהאמה ההלניסטית להולכת מים ממעיינות נחל בית העמק אל הפוליס ההלניסטית של עכו-פתולמאיס (Frankel 2012:12*–14*). הצעתם נתמכה בהיקפו הגדול של הפרויקט ההנדסי, ובהבנה שרק רשות שלטונית כמו פוליס, יכולה הייתה לבצע מיזם כזה. ההסבר השני האפשרי הוא כי קטעי התעלה המערבית של אמת המים ההלניסטית לעכו-פתולמאיס הוזנו ממעיינות כברי הצפוניים יותר, כפי שהיה כעבור אלפי שנים, כאשר הוקמו אמות מים לעכו במאות הי"ח–הי"ט (ר' איור 23). על פי הנחת יסוד זו, הקבוצה המזרחית של התעלות והמנהרות מהתקופה ההלניסטית, יחד עם נחל בית העמק, סיפקו לכפרים המקומיים מי שתייה והשקיה.
קטע התעלה הקצר שנחשף בחפירה הנוכחית מספק את 'החולייה החסרה': הוא נמצא באמצע הדרך בין שתי הקבוצות של קטעי האמות, וכיוונו מזרח–מערב מתאים היטב לשתי הקבוצות. דבר זה מלמד כי שתי הקבוצות הן חלק מאמת המים מהתקופה ההלניסטית שהוליכה מי מעיינות טריים לאורך כמעט 16 ק"מ, ממעיינות יפעם בנחל בית העמק עד לפוליס של עכו-פתולמאיס בתקופה ההלניסטית.
 
שרידים נוספים
שרידי המבנה היחיד שנחשפו בחפירה הם כמה קירות נמוכים וצרים, שנבנו מאבנים שלוכדו בבטון באיכות ירודה, כנראה חלק ממבנה מראשית המאה הכ' (109L; ריבועים 5–6; איורים 9, 10, 21). ליד שרידי המחצבה בריבוע 2 נחשף בור חצוב קטן ועגלגל (124L; איורים 14, 22). הבור מולא במכוון באבני שדה גדולות ובינוניות, אך הוא לא הכיל ממצאים מתארכים, ושימושו לא הובהר.
 
שלושת קברי הפיר הפשוטים החצובים שנחשפו בחפירה כללו כוך קבורה אחד או שניים. בקבר 1 לא התגלה ממצא, אך הקבורה הקדומה ביותר בקברים 2 ו-3 תוארכה לתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ). בקבר 3 נעשה גם שימוש חוזר לקבורה בתקופה הרומית (המאה הג' או הד' לסה"נ). הקברים היו כנראה חלק משדה הקבורה של היישוב הסמוך בתל עמק בתקופות ההלניסטית והרומית. התכניות של קברי הפיר החצובים ממשיכות תכניות קברים שהתגלו לאורך החוף הפניקי מאז תקופת הברזל 2 (המאה הט' לפסה"נ), ומשקפות המשכיות תרבותית ואולי גם אתנית.
הריכוזים של סימני החציבה שנחשפו על פני הסלע הם עדות למחצבות של אבני גזית מנארי. אי אפשר לתארך מחצבות אלה על סמך כלי החרס, אך הקשר האפשרי בין חציבת האבן לכריית הקבר עשוי לתמוך בתיארוך המחצבות לתקופה ההלניסטית.
התרומה המשמעותית ביותר של החפירה הייתה הקטע הקצר של תעלת המים הגדולה בכיוון מזרח–מערב. 'תעלת כוואיכת' מספקת את 'החולייה החסרה' שחיברה את שתי הקבוצות של קטעי אמות המים שהיו ידועות בעבר, ומחזקת את ההשערה כי הפוליס ההלניסטית של עכו-פתולמאיס קיבלה את אספקת המים הזורמים הטריים באמצעות אמת מים באורך של כ-16 ק"מ ממעיינות נחל בית העמק. אמת המים ההלניסטית לעכו-פתולמאיס היא האמה הגדולה הקדומה ביותר הידועה בארץ ישראל.