החפירה התמקדה בחשיפת חלקים נרחבים של מחצבת ענק (איור 2), שהיא חלק מנוף המחצבות האופייני לרכס שועפט–בית חנינה וצפון ירושלים בכלל (שיאון ואחרים תשע"א). מסקרים וחפירות שנערכו במחצבות אלה עולה כי הן פעלו למן התקופה הרומית ועד התקופה האסלאמית הקדומה לפחות (קלונר תשס"א [א']: אתרים 27, 75, 116; עדוי 2007; עדוי 2009; ביליג 2016; זילברבוד 2017; יגר 2017; ר' הפניות נוספות במאמרים אלה; הרשאות מס' 8233-A, 8345-A, 8352-A, 8474-A). במהלך תקופות אלה עברו סמוך לרכס שועפט–בית חנינה שתי דרכים: דרך ירושלים–שכם ודרך ירושלים–בית חורון–לוד (קלונר תשס"א [א]: אתר 28; קלונר תשס"א [ב]:37). קרבת המחצבות לדרכים סייעה בהובלת אבני הבנייה לעיר וליישובים הסמוכים.

 
טרם החפירה הוסר מרוב שטחה של המחצבה מילוי אדמה (כ-4 מ' עובי מרבי), שהונח כנראה במכוון לאחר שהמחצבה יצאה משימוש. מילויי אדמה דומים מוכרים מהמחצבות באזור, ומעורבים בהם שבבי פסולת חציבה ואבנים. המחצבה נמשכת אל מחוץ לגבולות החפירה.
במחצבה (100L–104L; כ-35 × 60 מ'; איור 3) נחשפו חצרות חציבה, ובהן מדרגות חציבה וסימני חציבה של אבנים במגוון מידות (0.3 × 0.3–0.4 × 0.6–0.7 מ', 0.30 × 0.45 × 1.00 מ', 0.3 × 0.6 × 1.2 מ'; איורים 4, 5). העבודה בחצרות אפשרה לחצוב אבנים במגוון גדלים, ואולי אף למדוד את קצב העבודה ותפוקתה. החציבה במדרגות הקלה על ניתוק האבן מן הסלע שכן החוצבים יכלו להגיע כמעט לכל צדי האבן (ספראי וששון תשנ"א:4).
החלק המזרחי של שטח החפירה (100L; 3–11 × 20 מ'; איורים 6, 7) משתרע במפלס גבוה מיתר השטח. הוא הולך ומעמיק ממזרח למערב ולצפון-מערב. על הסלע נחשף מילוי של אדמה חומה שמעורבות בו אבנים במגוון גדלים; נראה כי מקורן של האבנים הגדולות במילוי בפיצוץ סלעים שנערך בימינו, כפי שעולה מסימני קידוח בסלע שאליהם הוחדרו חומרי נפץ. במילוי האדמה התגלו מעט חרסים שחוקים וכן שרידי גזע עץ, המלמד כנראה כי המילוי נועד להסב את השימוש בשטח עבור צרכים חקלאיים לאחר שהמחצבה יצאה מכלל שימוש (ר' לדוגמה ביליג 2016).
במרכז המחצבה נחשפו שלוש חצרות חציבה (101L, 103L, 104L), ובהן מדרגות חציבה. חצר 101 היא הגדולה ביותר (כ-15 × 22 מ', כ-4 מ' עומק מירבי; איורים 8, 9). חצר 103 (3.8–5.0 × 8.0 מ', 1.30–2.15 מ' עומק; איור 10) פתוחה לכיוון צפון, ועל כן נראה כי היא נחצבה במדרגות מכיוון צפון, מחצר 101, כלפי דרום. נראה שאת האבנים החצובות הוציאו ממנה לכיוון צפון. בחצר 104 (2.5 × 7.5 מ', כ-2.7 מ' עומק מרבי; איור 11) התגלה בחלקה הגבוה חור קטן מלבני חצוב בסלע (כ-2 × 4 ס"מ; איור 12), אשר שימש כנראה לתקיעה של מוט עקירה, שנועד לניתוק האבן גם אם אחד מצדדיה לא נחצב, ומכונה במקורות חז"ל בשם 'ערעין' או 'ערער'. כשאחד מצדי האבן לא נחצב, היה צריך לחצוב באלכסון מתחת לאבן ולנתקה באמצעות מוטות עקירה עבים (ספראי וששון תשנ"א:27–28).
בחלק הדרומי-מערבי של המחצבה נחשף סלע מדורג במפלס גבוה מזה של מרכז המחצבה, ובו סימני חציבת אבנים (102L; כ-5.7 × 12.0 מ'; איור 13). הובחנו תעלות לניתוק האבנים (איור 14) ותעלות חציבה אנכיות (כ-0.15 מ' רוחב ממוצע; איור 15).
במילויי האדמה בשטח המחצבה התגלו לפחות שתי אבנים גדולות (0.5 × 0.7 × 2.0 מ'; איור 16), אשר שתיים מפאותיהן סותתו היטב, והן נועדו לבנייה מונומנטלית. נדמה כי האבנים נחצבו והושארו בשטח, מכיוון שמלאכת חציבתן וסיתותן לא צלחה או לא הסתיימה.