החורבה (כ-130 × 300 מ') משתרעת במדרון שלוחה טרשי בשיפולים הדרומיים של רמות מנשה, על הגדה הצפונית של נחל עירון. בחפירות שנערכו בעבר בשטח החורבה התגלו שרידים קדומים רבים (מסארווה 2019, ור' שם רקע והפניות ביבליוגרפיות).
בחפירה נפתחו ארבעה שטחי חפירה (AD; 150 מ"ר; איור 2) והתגלו בהם שרידים של כ-20 מחצבות, חמש גתות, שני קברים, כבשן סיד, ספלול, בור מים, חציבה עגולה, בור טבעי וסדקים טבעיים בסלע.
 
שטח A
מחצבות. נחשפו שרידי מחצבות על פני כשני דונם שבהן נחצבה בעיקר שכבת סלע הנארי שמעל לסלע קירטון רך. האבנים שנחצבו ונשארו בשטח (0.20.4 × 0.40.6 × 0.50.8 מ') היו באיכות ירודה או שנסדקו ונשברו במהלך החציבה ולכן הושארו באתרן. גודל המחצבות משתנה בהתאמה לתנאי השטח בניסיון לנצל את מירב סלע הנארי באתר, ולכן נמצאו מחצבות גדולות (עד 6 × 8 מ'; 100–102, A103, B103, 108, 110 ו-111; איור 3) ומחצבות קטנות (105, 106, 109, 112, 116, 117; איור 4). למחצבות מתאר כללי מרובע, מלבני או מצולע עם פינות ישרות למדי, והן שייכות לטיפוס מחצבת מדרגות. תחילה סומנה צורת האבן ולאחר מכן נחצבה סביבה תעלת ניתוק. הניתוק הסופי של האבן נעשה מחלקה התחתון של חזית האבן ומכאן הצורך במדרגות. מסימני החציבה נראה כי נעשה שימוש במגוון כלים: פטיש ואזמל שהותירו דפנות ישרות וזקופות; מקוש או קרדום (3–4 ס"מ רוחב להב; איור 5) שהותירו חריצים עגולים ופינות מעוגלות בסלע, עדות לתנועה הסיבובית הנגרמת בהנפת הכלי; ויתדות ביקוע – מוטות ברזל מלבניים שננעצו לתוך חורים שנחצבו במרווחים קצובים לאורך גוש האבן והפעילו לחץ עד לסידוק אופקי של הגוש (איור 6).
בניקוי המחצבות נחשפו ממצאים מעטים, רובם ככולם שברי גוף וידיות של קנקני שק המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ.
 
גת. נחשפה גת חצובה (107) במשטח סלע נארי התחום מדרום ומצפון בסדקים טבעיים. חציבת הגת הותאמה לפני הסלע: בצד המזרחי נחצב משטח דריכה רבוע (כ-2 × 2 מ', כ-0.2 מ' עומק), המשופע לכיוון מערב אל בור איגום (0.6 × 1.2 מ', כ-0.4 מ' עומק), שקרקעיתו שטוחה ובמרכזה בור שיקוע (כ-0.2 מ' קוטר, כ-0.2 מ' עומק; איור 7). משטח הדריכה ובור האיגום מחוברים בשני נקבים מפולשים היורדים באלכסון ממשטח הדריכה לקרקעית בור האיגום (כ-0.5 מ' המרחק בין שני הנקבים; איור 8). לנקבים צורה חרוטית אלכסונית המעידה על חציבה מהכיוון הרחב אל קודקוד החרוט (20 ס"מ קוטר חיצוני של הנקב, 7–8 ס"מ קוטר פנימי). על משטח הדריכה סמוך לנקב הדרומי הובחן מעין משטח דריכה משני, סגלגל (3–5 ס"מ עומק חציבה), לדריכה שנייה של הזגים או לדריכה של מעט ענבים.
 
סדקים טבעיים בסלע. בשוליים הדרומיים של שטח A נחשפו סדקים עמוקים וארוכים (0.7–1.2 מ' רוחב, 1.3 מ' עומק מרבי; איור 9) הנמשכים לאורך 80–90 מ', בשולי השלוחה בציר מזרח–מערב על קו גובה אחד. תוואי הסדקים פתלתל ובצדדים נראים מעין סדקי משנה בציר צפון–דרום. בתחתית הסדקים צניר המסה שנוצר בין שכבת קרום הנארי שבו הסדק לגיר הקירטוני. פנים הסדקים התמלא בסחף וחלוקים מכוסים בפטינה קלציטית ופסולת מחצבה. לא נמצאה כל עדות לחציבה בידי אדם, ייתכן כי זוהי החלקה ושבירה של קרום הנארי, שנוצר על גבי שכבת חוואר דקה וגיר קירטוני רך וכי הגורם לכך הוא רעידת אדמה; האתר איננו מרוחק מקו שבר ברקאי.
 
שטח B
מחצבות. נחשפו ארבע מחצבות (118, 119, 121B ו-123) הדומות לאלה שהתגלו בשטח A אך בצפיפות נמוכה יותר שכן פני הסלע בשטח זה סדוקים ומקשים על החציבה. החציבה נעשתה במדרגות, בניצול מלא של קרום הנארי עד לשכבת הקירטון (איור 10).
 
גת. נחשפה גת חצובה (A121) בגוש סלע הנוטה דרומה. פני הסלע אינם חלקים ונראה כי המסה קרסטית יצרה בו שקערוריות רבות. הגת כוללת משטח דריכה מצולע ומעוגל בפינות (כ-2.2 × 2.5 מ', כ-0.2 מ' עומק) ובור איגום מלבני (0.7 × 1.2 מ', כ-0.5 מ' עומק), שנחצב בציר צפון–דרום נמוך ממשטח הדריכה. קרקעית בור האיגום ישרה והדופן הדרומית נשברה וחסרה. את משטח הדריכה ובור האיגום חיברו שני נקבים אלכסוניים דו-חרוטיים המרוחקים כ-0.4 מ' זה מזה (כ-20 ס"מ קוטר חיצוני, כ-8–10 ס"מ קוטר פנימי). בצד המערבי של משטח הדריכה נחשף בור סגלגל (כ-0.60.8 מ' קוטר, כ-0.6 מ' עומק), כנראה טבעי, שהוכשר לשמש בור איגום, כנראה מאוחר לגת. במרחק כ-0.3 מ' מדרום לבור האיגום הסגלגל נחשף מכתש/ספלול (כ-0.3 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק), שדופנותיו הולכות ומתכנסות למרכז ומסתיימות בשקערורית עמוקה (כ-5 ס"מ קוטר).
 
גת. הגת (122) נחצבה בסלע נארי המשופע לדרום והיא כוללת משטח דריכה ובור איגום. במשטח הדריכה (כ-3 × 3 מ', כ-0.15 מ' עומק) נוצלה הטופוגרפיה היטב והושקעה מעט עבודה יחסית. מהמשטח נותר בבירור צדו המזרחי ומעט מהצפוני, ואילו צדו המערבי נהרס. בור האיגום מרובע (1.4 × 1.5 מ', כ-1.2 מ' עומק) וחציבתו מרשימה באיכותה בהשוואה למשטח הדריכה: דופנות הבור זקופות, ישרות ומוחלקות והקרקעית ישרה. בצד הצפוני-מערבי של בור האיגום נחשף בור עמוק (כ-0.5 × 0.5 מ'), אולי בור שיקוע. בצד הדרומי-מערבי של משטח הדריכה נחשף בור חצוב לא סדור; ייתכן ששימש בור שיקוע לתירוש בזרימתו אל בור האיגום או שזהו בור איגום חדש שהותקן לאחר שבור האיגום המרובע יצא משימוש.
 
שרידי קבורה. במהלך החישוף חפר טרקטור בור עמוק לרגלי גת 122, שהיה מלא באדמה. בעומק כ-1.6 מ' מתחת לפני השטח נמצאו עצמות אחדות שזוהו כעצמות אדם (A122). בחתך המזרחי של הבור זוהה מעין כיס או חדירה של שכבת אדמה אפורה האופיינית לקרקע במערות קבורה, ובתוכה נמצאו שברים אחדים של קנקני שק המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ. בחפירה ידנית לא נמצאו שרידים נוספים. 
 
חציבה מעוגלת. נחשף גוש סלע נארי הנוטה בחדות דרומה ועליו סימני חציבה דמויי קשת (123). סימני החציבה זוהו במהלך החישוף ועלתה אפשרות שזהו פתח של מערת קבורה. בחפירה נמצאו חרסים אחדים של קנקנים המתוארכים למאות הד'–הז' לסה"נ.
 
ספלול. נחשף ספלול סגלגל חצוב בסלע (120; 0.6 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק), ובמרכזו מעין בור שיקוע קטן (כ-0.1 מ' קוטר, כ-0.1 מ' עומק). הדופן זקופה ומעט קעורה.
 
שטח C
מחצבות. התגלו מחצבות הדומות לאלו בשטח A אך בצפיפות נמוכה יותר. נחפרו שתי מחצבות: 126B ו-129.
 
גת. מעט מצפון לשטח החפירה נחשפה גת חצובה (124), ובה משטח דריכה במזרח ובור עגול במערב. משטח הדריכה מרובע (1.1 × 1.2 מ', כ-0.2 מ' עומק) ומשופע למערב. בור האיגום עגול, דופנותיו קמורות ושפתו נוטה פנימה ומשווה לו צורת כדור. הדופן המזרחית של הבור שוברה בכוונה כדי לאפשר לנוזל לזרום ממשטח הדריכה הישר לבור. בצדדים הדרומי והמערבי של שפת הבור נחצבו מעין משטחים, שנועדו כנראה להנחת משטח עץ לסגירת הבור. גתות מטיפוס זה היו בשימוש הכפריים המקומיים בתחילת המאה הכ' ושימשו בעיקר גתות פרטיות משפחתיות, שבהן הפיקו בשיטות פשוטות כמויות קטנות של תירוש (או שמן) וייצרו דבש ענבים. גתות דומות היו נפוצות מאוד באזורים חקלאיים שבהם גידלו גפן וכמוהן נמצאו בסקר ארכיאולוגי שנערך בשדות צור נתן (איילון, קדרון ושרביט 97:1990–99, איור 7א).
 
גתות. בצפון השטח נחשפה גת חצובה (A125), ובה משטח דריכה (1.20 × 1.05 מ', כ-0.1 מ' עומק) משופע לדרום המתנקז לבור איסוף לא סדור (1.2 × 1.5 מ'). דופנות הבור קעורות ובקרקעיתו נחצב בור שיקוע רדוד (כ-0.3 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). במילוי אדמה בבור נמצאו שברי גוף של קנקני שק המתוארכים למאות הג'–הה' לסה"נ. בדרום השטח נחשף מתקן חצוב נוסף (127), כנראה משטח דריכה של גת.
 
בור. נחשף בור טבעי בסלע (B125) שבשל קרבתו לגת 125 הותאם כנראה לשמש בור איסוף והפך לחלק ממכלול הגת.
 
מערת קבורה. נחשף פיר כניסה אנכי רבוע חצוב בסלע (A126; 1.3 × 1.3 מ'; איור 11) שהוליך אל מערת קבורה. הפיר נוקה לעומק 2 מ' ונמצאו בו שברים אחדים של חרסים המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית. המערה, שלא נחפרה, נחצבה לתוך שכבת הקירטון וקרום הנארי הקשה שימש תקרה. מערות קבורה רבות מטיפוס זה נמצאו באזור (Gorzalczany and Sharvit 2010).
 
בור מים חצוב. הבור (128; 0.4 × 0.5 מ', 0.8 מ' עומק) שבור בצדו הדרומי.
 
שטח D  
כבשן סיד (איורים 12, 13). בוני הכבשן נצמדו אל מדרגת סלע גבוהה וחצבו את חלקו הצפוני של הכבשן ואילו חלקו הדרומי חפור ונתמך בקיר. פנים הכבשן דופן בקיר הבנוי מאבני שדה (02W). הסלע הטבעי חסך לבונים אבן ותרם לחיזוקו וליציבותו של הכבשן. ייתכן שתקרת הכבשן עוצבה ככיפה, בדומה לכבשנים אחרים שנתגלו באזור. על פני השטח התגלה גיר שרוף (L132). בכבשן התגלתה מפולת אבנים, רובן אבני שדה ומקצתן אבנים מהוקצעות. אבני המפולת העליונות היו חרוכות בצדן התחתון ואילו במפלס נמוך יותר היו מרבית אבני המפולת חרוכות כליל, סדוקות ומתפוררות. לאחר פינוי המפולת נחשפה שכבה של פחמים ואפר שחור (L148; כ-0.15 מ' עובי) ותחתיה שכבה עבה של אבנים שרופות וגיר שרוף (L149). מתחת לשכבה 149, בעומק כ-2 מ' מפני השטח, נחשפה שכבה דקה של אפר שחור ומתחתיה נחשפה קרקעית הכבשן (L151), הנוטה בשיפוע למרכז, ובמרכזה נחצבה מדרגה המעמיקה כ-0.1 מ' נוספים.
פתח ההסקה של הכבשן הותקן בצד הדרומי-מערבי של דופן הכבשן; במיקומו נחשפו סתימה של אבני שדה בינוניות, שכבת אפר עבה וסימני שרפה חזקים במיוחד. מעברו השני וצמוד לפתח ההסקה נחשף קיר סגלגל (W04; איור 14) התוחם את תא ההסקה (144L; 0.9 מ' גובה מרבי). חלקו הדרומי של הקיר קרס ומתחת לאבני המפולת נמצא מטבע ארד, שהשתמר היטב (1.7 ס"מ קוטר; איור 15). פנים המטבע: דיוקן הקיסר קונסטנטינוס ה-II פונה לימין עטור זר, לבוש שריון וגלימה. גב המטבע: שני חיילים עומדים לחזית מחזיקים ביד אחת רומח ובשנייה חרב וביניהם שני נסים. תיארוך ראשוני של המטבע 335–340 לסה"נ (ד' שיאון, מידע בעל פה).
 
בכל רחבי האימפריה הרומית התגלו מחצבות מדורגות הדומות לאלה שנחשפו בחפירה, והמתוארכות לתקופות הרומית והביזנטית (גורזלזני תשס"ז). על סמך הקבלות אלו, על פי הדמיון למחצבות שחשף א' ינאי בצדו הדרומי של נחל עירון (ינאי תשע"א: 9294), ועל פי כלי החרס והמטבע שנמצאו באתר, דומה כי יש לתארך את המחצבות באתר למאות הד'–הז' לסה"נ. על סמך התפרוסת הלא סדירה של המחצבות, מידותיהן המגוונות ועומקן הרדוד, נראה שהחוצבים עסקו בחציבה של שכבת אבן הנארי – שכבה דקה של גיר קשה למחצה – המתאימה יותר לחציבת אבני בנייה. שכבת הנארי מכסה שכבה של אבן קירטון רכה יותר, ונראה שבתום ניצול שכבת הנארי עברו החוצבים לשטח חדש ולא חצבו לעומק הקירטון הרך. שיטה זו מסבירה את ריבוי מוקדי החציבה שאפשר לחלקם טיפולוגית למחצבות קטנות, המתאימות לעבודה של פועל אחד או שניים, ולמחצבות גדולות שבהן עבדו פועלים אחדים (ספראי וששון תשס"א: 18–23). את האבנים שסותתו ואת הסיד שהוכן בכבשן הובילו אולי לחורבת גילן.
לגתות שנמצאו בחפירה, ובחפירות וסקרים באזור, מאפיינים מקומיים. ייחודן בשני פתחי זרימה דמויי חרוט או דו-חרוט, שאפשרו הכנסת חומר סינון, אולי סירה קוצנית (איילון, פרנקל וקלונר תשע"ג: 28).
מיקומו של האתר על הדרך שחיברה בין מישור החוף לעמק יזרעאל וצפון הארץ אפשר ייצוא אבני בנייה, סיד, יין ותוצרת חקלאית לכל דורש.