בית רימון, ברכס הר טורעאן, נקרא על שם רימון, יישוב בנחלת זבולון (יהושע יט יג), ושמו השתמר כנראה בכפר הערבי הסמוך רומאנה. רימון נזכר גם בתלמוד בנושא עיבור השנה על ידי שבעה מחכמי הסנהדרין בבקעת רימון (ירושלמי, חגיגה, פרק ג). האזור נסקר לראשונה בשנת 1981 על ידי ר' פרנקל ותועדו בו מתקנים חקלאיים ומגדלי שמירה (לא פורסם). לקראת החפירה, בספטמבר 2019, נערך באזור סקר פיתוח ואותרו טרסות, שרידי קירות, כמה מבנים רבועים, גתות, מערות ומדרגות חקלאיות. ממצא החרסים הדל שנלקט בסקר תוארך לתקופה הביזנטית (קליינר בדפוס; רישיון מס' 979/2019-S).
סמוך לראש שלוחה נפתחו שמונה ריבועים ונחשף מגדל שדה וקיר אבנים ששרד בחלקו, התוחם את השטח ממזרח למגדל (איור 2). מדרום למגדל אותרה ערמת סיקול. המגדל מתוארך לתקופה הרומית (אמצע המאה הא'–המאה הג' לסה"נ) על סמך הממצא הקרמי.
 
נחשף מגדל שדה מלבני המושתת על הסלע (4.5 × 7.5 מ'; איור 3), ובו חדר אחד צר וארוך. קירות המבנה  (W53–W50; 1.4–1.5 מ' עובי) נבנו מאבנים גדולות, חלקן מהוקצעות, והשתמרו לגובה של 3–4 נדבכים (1.5–1.6 מ'). בצדו המזרחי של המגדל, בפינת קירות 50 ו-52, נקבע פתח צר (114L; 0.5–0.7 מ' רוחב; איור 4). חלקו הפנימי של המגדל צר (118L; 1.5 × 4.2 מ'; איור 5), ורצפתו מנצלת את פני הסלע שהוחלקו. בהצטברות אדמה מעל רצפת החדר, בעיקר בפינה הדרומית-מערבית, נמצאו שברים של קערות, סירי בישול, קנקנים ופכים (להלן). מחוץ למבנה, בפינה הצפונית-מערבית (120L) ומצפון לקיר 50, נחשפו מפולות הנדבכים העליונים של המגדל (L121; איור 6).
אל המגדל ניגש ממזרח קיר תוחם (54W; איור 7), שממנו שרדה שורה אחת של אבנים גדולות. הוא תחם שטח משוער של 65–70 מ"ר.
על פני הסלע המוחלקים צמוד לקיר הדרומי של המגדל נחשף ריכוז של שברי כלי חרס (איור 8), ובהם קנקנים, פך, סירי בישול ונר, המתוארכים לראשית המאה הא' לסה"נ — כנראה זמן הקמת השומרה.
בכל שטחי המבנה התגלו מעט שברי כלי חרס, רובם מבית היוצר של כפר חנניה, המתוארכים לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה (המאות הא'–הג' לסה"נ).
 
כלי החרס. במגדל נמצאו מעט שברי כלי חרס ממגוון כלים: קערות (איור 1:9), סירי בישול (איור 2:9–4), קנקנים (איור 5:9–10), פכים (איור 11:9–16), פכית (איור 17:9) ונרות (איור 18:9, 19); עיקר הממצא הוא סירי בישול ופכים. מעט כלים מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה והרוב לתקופה הרומית התיכונה (אמצע המאה הא' – המאה הג' לסה"נ).
קערה 1 יוצרה בבית היוצר של כפר חנניה וזוהתה כטיפוס 1A. זמנה שלהי המאה הא' – שלהי המאה הג' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:88–91, Pl. 1A:4).
סירי בישול 2–4 הם סירים פתוחים שלהם גוף כדורי. שפתם נוטה כלפי חוץ או אופקית כלפי מעלה או מטה, ובה חריץ לקליטת מכסה. סירים אלה קדומים מכלי כפר חנניה מטיפוס A3, ומעבר לתפוצתם הרחבה הם מתארכים את ייסודו של בית היוצר. הם מתוארכים לאמצע המאה הא' לפסה"נ – אמצע המאה הב' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:111–119, Pl. 3A:3–5).
בקנקנים הובחנו שלושה טיפוסים. הטיפוס האחד הוא של קנקנים שלהם שפה פשוטה וצוואר ארוך המצולע לכל אורכו (איור 5:9, 6); בבסיס צווארם ניכרת היטב מגרעת ומתחתיה רכס בולט. קנקנים מטיפוס זה מאופיינים בגוף מוארך ובסיס מחודד שעליו צילוע רדוד (איור 7:9). קנקנים אלה נפוצים באתרי צפון הארץ בתקופה הרומית הקדומה ומתוארכים לשלהי המאה הא' לפסה"נ ועד השליש השני של המאה הא' לסה"נ. כמוהם נמצאו בציפורי במכלולי המאה הא' לסה"נ (Balouka 2013:37, Pl. 4:1–9, Type SJ1). לשני טיפוסי הקנקנים האחרים יוחסו שלושה קנקנים (איור 8:9–10), השייכים לקבוצה גדולה של קנקני שק שלהם גוף מצולע דמוי שק ובסיס מעוגל. הם מאופיינים בשפה הנוטה חוצה (מעוגלת או משולשת) וברכס מודגש בבסיס הצוואר. קנקן השק הוא הקנקן הנפוץ ביותר בתקופה הרומית התיכונה באתרי צפון הארץ כגון חמת טבריה, טבריה, כפר נחום, חורבת חזון, מירון, נברתין ואחרים. בציפורי השכנה נמצאו עשרות קנקני שק משני טיפוסים אלה. ההבדל היחיד בין שני הטיפוסים ניכר בצורת הכתף: מעוגלת (טיפוס 2SJ) או מזווה (טיפוס 3SJ) (Balouka 2013:37–38, Pls. 17:1–9, Type SJ2; 18:1–6, Type SJ3). טיפוס 2SJ החל להופיע במאה הא' לסה"נ ולמן ראשית המאה הב' מופיעים שני הטיפוסים בד בבד וממשיכים עד שלהי המאה הג' לסה"נ. בשברי הקנקנים שנמצאו בבית רימון מופיעה השפה אך לא הכתף ולכן התיארוך הוא לטווח הזמן של שני הטיפוסים: המאה הא' – שלהי המאה הג' לסה"נ. לדעת אדן-בייביץ, על סמך בדיקות NAA, מוצאם של שני טיפוסים אלה הוא בשיחין הסמוכה, שבה נחשף בית יוצר לקנקני שק למן המאה הב' לסה"נ (Adan-Bayewitz and Perlman1990: Fig. 3:3).
הפכים כוללים כמה טיפוסים. לפך 11 צוואר ארוך ושפה מחורצת הנוטה חוצה. כלים דומים נמצאו במכלולים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה באתרי בקעת הירדן, כגון יריחו (Bar-Nathan 2002:39, Pl. 8:56), שם הם תוארכו לשלהי המאה הא' לפסה"נ – המאה הא' לסה"נ. לפך 12 שפה הנוטה חוצה ומסתיימת בזיווי חד כלפי צוואר הכלי, המאפיינת פכים שלהם צוואר רחב וגוף שצורתו נוטה מכדורית למרובעת. פכים אלו מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' – ראשית המאה הב' לסה"נ). פך דומה נמצא בציפורי (Balouka 2013:42, Pl. 6:2, Type JG1). לפך 13 שפה דומה הנוטה חוצה, ולה דופן קעורה ומפתח רחב. זוהי שפה דמוית כוס, המלמדת כנראה על כלי גדול למדי. כלי שלו שפה רחבה דומה נמצא בציפורי, שם זוהה כאמפוריסקוס ותוארך למאות הב'–הג' לסה"נ (Balouka 2013:42, Pl. 26:4, Type AMP3). בסיסים 14–16 אופייניים לפכים ואמפוריסקוי. לפכית 17 שפה מרוכסת ואף היא מתוארכת לתקופה הרומית התיכונה.
לנר 18 חרטום מעוגל ללא עטורים, והוא מופיע בדרך כלל לראשונה בשליש האחרון של המאה הא', אחרי המרד הגדול, וממשיך עד ראשית המאה הב' לסה"נ. טיפוס זה נמצא במערות הקבורה באעבלין (Feig and Hadad 2015:110, Fig. 14, Type 5). נר 19 שייך כנראה לקבוצת נרות הדרום, שלהם עיטור צמחי המתארך אותם לפרק הזמן שבין המרידות (70–135 לסה"נ).
 
המגדל שהתגלה בחפירה הוקם קרוב לראש שלוחה, בלב שטח חקלאי, וממנו תצפית רחבה אל בקעת בית נטופה ואתריה, ובהם ציפורי, היישוב המרכזי בתקופה הרומית. גודלו ובנייתו האיתנה של המגדל מלמדים אולי שהייתה קומה שנייה. קירותיו האיתנים יוצרים תנאים טובים לאגירה ממושכת, ומלמדים כי הוא שימש לאחסון תוצרת חקלאית מהשטח שבשליטתו. השטח התחום בקיר 54 שממזרח למגדל שימש כנראה למיון ראשוני או לייבוש תוצרת חקלאית לפני האחסון. סביר כי המגדל שימש גם שומרה. ממצא החרסים אינו עשיר אך חשיפתו על רצפת המבנה, בכניסה אליו ומסביבו מצביעה על פעילות שהייתה במבנה לפחות עד מחצית המאה הג' לסה"נ. לאחרונה נחשף מגדל שדה דומה בצדו המזרחי של רכס טורעאן ללא ממצא מתארך (ר' נמוז, מידע בעל פה; הרשאה מס' 8894-A).
על תופעת מגדלי השדה בשטחים חקלאיים עמד ש' דר במסגרת סקר מדוקדק ובמחקר מקיף בצפון השומרון ובמערבו, שבו סקר יותר מ-100 מגדלים. בחפירות שערך בח'ירבת ג'מעין התגלה ריכוז של 12 מגדלי שדה, ובהם מגדלים רבועים ועגולים ומגדל מלבני גדול שמידותיו דומות למידות המגדל בבית רימון, והם מתוארכים למאות הא'–הב' לסה"נ. לדעתו למגדלים תפקיד חקלאי-כלכלי ברור: הם קשורים לגידול הגפן שרווח בשומרון ובשלב מאוחר יותר הם שימשו מחסנים לכל תוצרת חקלאית (דר תשמ"ו:40–51, איור 18).
תופעה דומה נחשפה בחפירות שערך באום ריחן מדרום לתל תענך, שם נחשפו עשרות מגדלים, ובהם מגדל מרובע וצמוד לו גדר התוחמת שטח הצמוד למגדל, ממש כמו המגדל שנחשף בחפירה. דר הציע שזוהי מכלאה שהקים בעל השטח לצאן (דר, טפר וספראי תשמ"ו:63, איור 17), ומצביע על הדמיון הרב בין מגדל שדה לבית חווה, השונים רק בגודל, אך בתפקודם כיחידה גיאוגרפית כלכלית זהה (דר, טפר וספראי תשמ"ו:78). המגדלים באום ריחן מתוארכים למאה הא' לפסה"נ – שלהי המאה הב'/ראשית המאה הג' לסה"נ. מסקנתו של דר לגבי הקשר בין המגדלים במערב השומרון לבין תרבות המטעים וגידול הגפן, היא כי מגדלים אלה היו קשורים למפעלים חקלאיים של פיתוח ושל הרחבת שטחי הר טרשיים.
לפי המקורות שימש המגדל מחסן בלב שטח חקלאי ומיקומו לא נבחר משיקולי ביטחון, או בנקודת תצפית.
מיקומו של המגדל בבית רימון שונה ממרבית מגדלי השדה. הוא נישא בראש השלוחה וקרבתו לציפורי ולבית היוצר בשיחין מצביעים על חשיבותו באיסוף תוצרת, באחסונה ובשליטה על העורף החקלאי של העיר. לכן אנו מציעים כי המגדל שימש בשני התפקידים: מחסן ושומרה. לאחרונה נחשפו סמוך לנחל יפתחאל מקווה וחווה המתוארכים לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה (הרשאה מס' 8746-A; א' עבד אל-גאני, מידע בעל פה), וכן בית גתות ושרידי דרך, המתוארכים לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת, בשטחה של נצרת, כ-2 ק"מ ממערב לציפורי (הרשאה מס' 8702-A; ע' מוקארי, מידע בעל פה). ייתכן שתגליות אלה משקפות תמונה חדשה המצביעה על פריסת רשת של מגדלי שדה, חוות ומתקנים חקלאיים סביב ציפורי במאות הא'–הג' לסה"נ (איור 10).