החפירה נערכה ממערב וסמוך למפגש נחל השבעה ויובל שלו, במרחק 900 מ' מדרום-מערב לבית קשת וכ-2 ק"מ מצפון להר תבור, לרגלי גבעה המכונה בפי התושבים המקומיים 'גבעת השבעה' מדרום-מזרח (איור 1). בחפירת תעלת קו המים, שכיוונה הכללי צפון–דרום, נחשפו אבני בנייה גדולות וחרסים רבים. בחפירה נמצאו שרידי בנייה מהתקופה הרומית המאוחרת וכן ממצא קרמי למן תקופת הברזל 2 ועד לתקופה הממלוכית.
 
נפתחה רצועה של ארבעה ריבועים (1A–4A; איור 2) בצדה המערבי של התעלה, סמוך למקום שבו נחשפו אבני הבנייה הגדולות; ריבוע 4 נחפר חלקית בלבד (1.5 × 3.5 מ'). שכבת האדמה של פני השטח בריבועים אלו הוסרה באמצעות כלי מכני עד למפלס האבנים הגדולות, ומתחתיה נחשפו ראשיהם של קירות מבנה שבהמשך נחפרו ידנית. באדמה שהוסרה באמצעות כלי מכני התגלו רק מעט חרסים, ועל כן הונח כי מקורם של רוב החרסים שנחשפו בתעלה במפלס עמוק יותר. בנוסף לארבעת הריבועים, נחפר באמצעות כלי מכני ריבוע חמישי שמתארו טרפזי (B1; 1 מ' עומק חפירה מרבי) בצד המזרחי של התעלה, במטרה לאתר שרידי בנייה נוספים. למרות שבריבוע זה התגלו שרידים כלשהם, הריבוע לא הורחב בגלל אילוצי זמן.
בחפירה נחשף קצהו המזרחי של מבנה (ריבועים 1A ו-2A) ומדרום לו שרידי רצפה, אולי חצר (ריבועים 2A, 3A), קטע קיר (ריבוע 4A) ואולי קיר נוסף (ריבוע 1B). הממצאים, לרבות הממצא הקרמי, מלמדים על פעילות באתר בתקופות הברזל 2, הפרסית, ההלניסטית, הרומית הקדומה והמאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה וימי הביניים. היישוב המשמעותי ביותר היה כנראה בתקופה הרומית המאוחרת. בחפירה התגלו גם כלי צור מהתקופה הפליאוליתית התיכונה בהרבדה משנית.
 
שרידים אדריכליים
ריבועים 1A–3A. בריבועים 1A ו-2A נחשף חלקו המזרחי של מבנה (איורים 3, 4): שני קירות מקבילים בכיוון צפון–דרום (1001W — 7 מ' אורך השתמרות; 1002W — 6 מ' אורך השתמרות); שני קירות הניגשים אליהם בכיוון מזרח–מערב בצד בצפון (1000W — 2.5 מ' אורך חשיפה; 1003W  — 1.2 מ' אורך חשיפה; איורים 5, 6); וקיר הניגש אליהם בכיוון מזרח–מערב בצד דרום (1004W; איור 7). הקירות נבנו בכיוון מזרח–מערב ונמשכו מערבה לתוך רבדים שלא נחפרו. הן הקירות החיצוניים והן הפנימיים הושתתו על סלע האם ונבנו מסלעים וגושי אבן מסותתים — בקיר 1004 נמצאה אבן גזית אחת ששרדה — וביניהם אדמה ואבני שדה בינוניות. הקירות החיצוניים איתנים יותר מהקירות הפנימיים, ונעשה בהם שימוש באבני גוויל קטנות יותר. כל הקירות, מלבד אולי קיר 1004, כוללים כמה נדבכים של אבנים קטנות ששימשו יסודות. אבני הבנייה של קירות אלה נשדדו כנראה ממבנים קדומים יותר.
הקירות הפנימיים (1002W–1004W) תחמו חדר (4 מ' רוחב; איורים 4, 8). בין קיר 1001 לקיר 1002 עובר מרחב צר דמוי מסדרון (כ-0.75 מ' רוחב), ונמצאו בו תשתיות רצפה עשויות מאבנים קטנות מהודקות (109L, 208L). רצפה 109 (איור 8), שבחלקו הצפוני של מרחב זה, ניגשת לנדבך העליון של היסוד בפינת הקירות 1000 ו-1001. רצפה 208 (איור 9) ניגשת לקירות 1001 ו-1002 בקצה הדרומי של המרחב, במפלס העליון של הנדבך התחתון של קיר 1002, ונמשכת מעל שורת האבנים שבהמשכו המזרחי של קיר 1004. ייתכן שהרצפה הונחה לאחר שקירות המבנה פורקו כמעט עד ליסודותיהם. נראה כי הפינה הדרומית-מזרחית של המבנה לא שרדה, ועם זאת שחזור המבנה מלמד שחלקו שנחשף היה סימטרי (ר' איור 2).
באף אחד מהלוקוסים במבנה לא התגלה מכלול הומוגני מבחינה כרונולוגית. אף על פי כן, מכיוון שרוב הממצא הקרמי מהרבדים הקשורים למבנה מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת, ניתן להציע שהמבנה הוקם בתקופה זו. בהצטברויות אדמה שכיסו את השרידים האדריכליים בריבוע 2A התגלו פריטי מתכת: חפץ לא מזוהה, אולי אזמל או ראש חץ (איור 1:10), ושני מסמרים שלמים קצרים שלהם ראש סגלגל למחצה (איור 2:10). נראה כי אלה היו קשורים לפעילות חקלאית מאוחרת במקום, אם כי לא ניתן להתעלם מהאפשרות שהם שייכים לשלב קדום של ההתיישבות ועלו לפני השטח עקב הפרעות.
ממזרח למבנה נמצאו כמה אבנים גדולות ומקבצי אבן, חלקם נמצא במפלס זהה לזה של נדבכי הקירות שהשתמרו ואחרים עמוקים יותר. נראה כי אלה מייצגים קירות שנשדדו ולא קרסו.
 
ריבועים 2A ו-3A (איורים 3, 11, 12). התגלה חלק מרצפה עשויה מאבנים במגוון גדלים וצמודה לקצה הדרומי של קיר 1001 (207L; איור 9), מצפון למחיצה המפרידה בין ריבוע 2A לריבוע 3A; הרצפה נפגעה בעבודות התשתית. רצפה זו הייתה אולי חלק מחצר שהשתרעה מדרום למבנה. הרצפה כוסתה באבנים, השייכות אולי בחלקן לנדבך התחתון של קיר 1001 ובחלקן האחר להמשכו המזרחי של קיר 1004. על הרצפה נמצא פלס אומיי שהוטבע במצרים (697–750 לסה"נ; ר"ע 145644; איור 13). הצטברויות האדמה על רצפה 207 הכילו מעט שברי עצמות שהשתמרותן גרועה והן לא זוהו.
דרומה יותר, בריבוע 3A, נמצאה הצטברות של מפולת אבנים ממקור לא ברור, ובה נמצאו שברי כלי חרס מהתקופה האומיית. בקרבת מקום נמצאו שני פולוס אומיים נוספים: האחד נטבע ברמלה (202L; ר"ע 145645) והשני בדמשק (301L; ר"ע 145646). בדומה לפלס שנמצא על רצפה 207, גם אלה מתוארכים לתקופה שלאחר הרפורמה (697–750 לסה"נ), וסביר להניח שהם מתארכים את פירוק המבנה.
בהצטברות האדמה העליונה בריבוע 3A (300L) נמצאו ארבעה שברים של מסמרי ברזל שלהם ראש דמוי כיפה (איור 3:10), שני קצוות של להבים, שבר הדומה לשולי פרסה, אך סביר יותר שהוא חלק ממזמרה (איור 4:10), ופרסה שלמה עם מסמר שעדיין מחובר אליה (איור 5:10). כמו כן נמצאו בהצטברות זו אגן בזלת ושלוש אבני שחיקה עליונות, שתיים דמויות כיכר לחם ואחת גלילית (לא צוירו). כיוון שממצאים אלו נמצאו בהצטברויות אדמה קרובות לפני השטח אפשר שהם שרידים מפעילויות חקלאית וביתית מתקופה מאוחרת יותר.
 
ריבוע A4 (איורים 11, 14). נחשפה רק שורה של אבנים שטוחות, בינוניות, שהונחו על תשתית של אבנים קטנות, אולי קיר טרסה, בכיוון מזרח–מערב (3000W; 1.5 מ' אורך). הקשר בין קיר זה לרצפה 207, המרוחקת 5 מ' מצפון לו, אינו ברור, אם כי ראוי לציין כי מפלס הקיר נמוך מזה של הרצפה.
 
ריבוע 1B (איורים 15, 16). התגלו שתי אבנים גדולות ומוארכות בתחתית תעלת הבדיקה שנחפרה בכלי מכני. נראה כי אלה היו חלק מקיר בכיוון מזרח–מערב שהונח על תשתית של אבנים קטנות יותר והשתמרותו גרועה (4000W). קיר זה עשוי לייצג שלב קדום יותר של בנייה באתר. בחלקה העמוק יותר של התעלה (105L) נמצא שפע של כלי חרס מתקופת הברזל 2 (ר' איור 1:17–5) ומעט חרסים שחוקים מהתקופה הפרסית; לא ברור אם מכלול זה מתארך את הקיר. כלי חרס דומים מהתקופה הפרסית נמצאו בחלקים אחרים של החפירה, אולם זהו המקום היחיד שבו נחשפו כלי חרס מתקופת הברזל.
 
הממצא
באף אחד מהלוקוסים שנחפרו לא התגלה ממצא אחיד כרונולוגית. הממצא כולל בעיקר חרסים ומכלול קטן של שברי זכוכית. מרבית החרסים הם שברי גוף, רובם שחוקים למדי, וחלק משברי הזכוכית קטנים מאוד. כל אלה מלמדים כי הבנייה והחקלאות פגעו באופן מתמשך ברבדים העמוקים באתר. שלושת הפולוס האומיים שנמצאו על רצפה 207 ובמצבורים 301 ו-303 וכן חפצי המתכת שנמצאו בהצטברויות הקרקע העליונות בריבועים 2A ו-3A מעידים גם הם על הפגיעה מהבנייה והחקלאות.
 
כלי חרס. כלי החרס מתוארכים לתקופות הברזל 2 (איור 1:17–5), הפרסית (איור 6:17–8), ההלניסטית הקדומה (איור 9:17–16), הרומית הקדומה (איור 17:17–20), הרומית המאוחרת (איור 1:18–5), הביזנטית (איור 6:18–8), האומיית (איור 9:18–10; בעיקר בריבוע 3A) והממלוכית (איור 11:18–12).
כלי החרס מהתקופה הרומית המאוחרת הם מעל 90% הממצא הקרמי בכל לוקוס. הרבדים העשירים ביותר בכלי חרס היו אלה הקשורים למבנה, עד לגובה הנדבך העליון של קירותיו, ועל כן נראה כי הוא הוקם בתקופה זו. כ-10% מהממצא הקרמי מתוארך לתקופות ההלניסטית והביזנטית.
הרוב המוחלט של הממצא הקרמי מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית כולל שברי קנקנים, ואילו הכמות של סירי הבישול, ובמיוחד של קערות, פכים ופכיות, דלה מאוד. ייתכן שהאתר היה חווה או אולי מתקן אחסון והפצה של סחורות חקלאיות. האפשרות האחרונה עשויה להתאים למיקום הגיאוגרפי של האתר ליד אפיק הנחל. ייתכן שהיה זה נחל פעיל, או אולי דרך בתקופת היישוב העיקרית באתר.
כלי החרס יוצרו בייצור מקומי או שנרכשו במרחק קצר לכל היותר, והם כוללים קנקני טורפדו פניקיים מהתקופה הפרסית (איור 8:17); פכים לבנים וורודים (איור 9:17) וקנקנים (איור 11:17–15) מהתקופה ההלניסטית; קנקנים שיוצרו בגליל בתקופה הרומית (איור 19:17, 20); וקנקנים מהתקופה הביזנטית עשויים מטין שחור מתכתי מעוטרים בדגמים צבועים בלבן (איור 7:18). לא נמצאו כלי חרס המעידים על סחר למרחקים ארוכים.
 
זכוכית. שברי כלי הזכוכית מתוארכים כמעט כולם לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית, כולל שרידים מעטים של פסולת ייצור. רק שבר זכוכית אחד חסר צבע מתוארך לתקופות העבאסית–הפאטימית.
 
פריטי צור. מכלול הצור כולל 37 פריטים שנחשפו בלוקוסים אחדים. כל הפריטים נמצאו בהרבדה משנית, כפי שניתן לראות בפטינה העבה על רבים מהם ובשחיקה של חלק מהם. רוב התכונות הטכנולוגיות והטיפולוגיות לא זוהו, אך המכלול הוא בבירור מעורב. הפריטים היחידים שזוהו הם שני נתזי לבלואה, שאחד מהם משוברר (איור 1:19), וגרעין לבלואה (איור 19:2), המתוארכים לתקופה הפליאוליתית התיכונה; המפלס שהוא המקור של ממצאים אלה לא התגלה עד כה.
 
כלי החרס שהתגלו בחפירה מלמדים על פעילות באתר בתקופות הברזל 2, הפרסית, ההלניסטית, הרומית הקדומה והמאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה וימי הביניים, אך נראה כי יש לתארך את השרידים העיקריים באתר לתקופה הרומית המאוחרת. לתקופה זו יוחסו שרידי המבנה ועיקר הממצא הקרמי מהחפירה. נראה כי באתר נערכה בעיקר פעילות חקלאית, לצד סחר מקומי בכלי חרס. אי אפשר להסיק מסקנות נוספות בשל היקף החפירה המצומצם ומכלולי הממצא המעורבים.