נפתחו שני ריבועי חפירה (איורים 2, 3), ונתגלו בהם שרידים דלים של קירות ומתקנים המתוארכים לפי ממצא כלי החרס לתקופות העבאסית (המאות הח'–הי' לסה"נ) והפאטימית (המאות הי'–הי"א לסה"נ). על שניים מהחרסים התגלו כתובות (אטרש, להלן).
בחפירות שנערכו בעבר צמוד לשטח החפירה נתגלו קירות מהתקופות העבאסית והפאטימית (המאות הח'–הי"א לסה"נ; טואג וטורגה 2015 [איור 1: 6490-A]), שרידים מהתקופה הפאטימית וצינור חרס מהתקופה העות'מאנית (טואג 2016; איור 1: 6617-A). בקרבת מקום נחשפו בעבר שרידים מהתקופה האסלאמית הקדומה וקברים מהתקופה הממלוכית (אלישע 2010; איור:1: 4854-A), ומערכת מים בבריכת הקשתות (טואג וארנון 2010; איור 1: 5655-A).
 
נחשפו שלושה קטעי קירות (103W, 116W, 120W). קיר 103 (3 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב) נבנה בכיוון צפון–דרום והושתת על יציקת דבש ותחתיה חול. קיר 116 (1.2 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) נבנה במקביל לקיר 103 והושתת על אדמת חמרה. שני הקירות נבנו מאבני שדה מקומיות והשתמרו לגובה של 0.5 מ'. קיר 120 (0.8 מ' גובה, 0.3 מ' רוחב) נבנה בכיוון מזרח–מערב מנדבך אחד של אבני שדה קטנות והשתמר לגובה של 0.2 מ'. לא התגלתה רצפה הניגשת לקירות. נחשפו שני מתקנים (106L, 117L), מתקן 106 (איור 4) נבנה מקנקן זיר בשימוש משני ועל שפתו צינור חרס שבו שני צינורות חרס נוספים זה בתוך זה; הוא הושתת על החול. מתקן 117 (איור 5) כולל שני קירות צרים, שטויחו בפן הפנימי בטיח אפרפר, התוחמים מצפון וממערב שטח שנחשפה בו הצטברות של חול. החפירה במתקן העמיקה מתחת ליסודותיו ולא התגלתה רצפה. במפלס גבוה ממפלס הקירות נחשף טבון (109L), שנבנה לתוך אדמת חמרה חומה.
בחפירה התגלה ממצא כלי חרס, הכולל מגוון רחב של טיפוסי כלים נפוצים באזור מהתקופות העבאסית והפאטימית. המכלול מהתקופה העבאסית כולל קערות (איור 1:6–4), שעל שפתה של אחת מהן (3) כתובת בערבית (להלן), פך ברבוטין (איור 5:6), כלי דמוי רימון (איור 6:6) וידית קנקן (איור 7:6) הנושאת טביעת חותם ובה כתובת בערבית (להלן). המכלול מהתקופה הפאטימית כולל קערות (איור 8:6, 9), קדרת בישול (איור 10:6) ושלושה טיפוסי פכים (איור 11:6–13). כמו כן, התגלו שלושה שברי נרות מהתקופות העבאסית והפאטימית (המאות הח'–הי"א לסה"נ; איור 7). נוסף על כך התגלו שברים שחוקים של כלי זכוכית, ובהם בסיסים, ידיות ושברי גוף, מהתקופות העבאסית והפאטמית (המאות הח'–הי"א לסה"נ; לא צוירו). בפני השטח התגלו פריטי מתכת, ובהם מסמרים, טבעת ואבזם חגורה; הם לא תוארכו. על פני השטח התגלו ארבעה מטבעות: שני מטבעות פוליס של מוריציוס טיבריוס ממטבעת אנטיוכיה מהתקופה הביזנטית (ר"ע 165888 — 100L, שנת 8–587 לסה"נ; ר"ע 165890 — 104L, שנת 4–583 לסה"נ), פלס מהתקופה העבאסית (ר"ע 165689; 108L; שנת 752 לסה"נ) ומטבע שלא זוהה (ר"ע 165691; 101L).
 
כתובות בערבית
ואליד אטרש
 
בחפירה התגלו שתי כתובות בערבית על כלי חרס. האחת על שפת מדף של קערה (איור 8, ר' איור 3:6), המזוגגת מפנים בזיגוג ירוק זית הגולש מעבר לשפה ומעוטרת בקווים מסולסלים היוצרים עיגולים סמוך לשפה. שבר הקערה התגלה על פני השטח. קערות מטיפוס זה נתגלו בעבר בקיסריה והן מתוארכות למאות הח'–הט' לסה"נ (Arnon 2008:35, Type 224, Pl. XI:1, 2). מהכתובת על שפת הקערה השתמרה המילה محمد (מוחמד), ונראה שהיא חלק מהברכה: محمد رسول الله (מוחמד שליח אללה), או שזה היה שמו של הבעלים של בית היוצר או של הסוחר שהזמין את הכלים.
הכתובת השנייה מופיעה בטביעת חותם סגלגלה שהוטבעה על ידית קנקן (איור 9, ר' איור 7:6), שנחשפה במילוי אדמה ליד קיר 103 ותוארכה לסוף המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ. בכתובת שלוש שורות:
دير (דיר)
سموئل (סמואל)
يوسف (יוסוף)
הכתובת מציינת את שם היישוב דיר סמואל שבו יוצר הקנקן ואת שם הסוחר יוסף שעבורו הוא יוצר. בדיר סמואל נתגלה בעבר בית יוצר מהמאה הח' לסה"נ, ובו יוצרו קנקנים שעל ידיותיהם טביעות חותם בשפה הערבית המציינות את שם המקום, וככל הנראה גם שמות של סוחרים (מגן ודדון תש"ס:68). שלושה קנקנים הנושאים כתובת זהה נתגלו בנבי סמואל (Sharon 2004:126), וקנקן נוסף התגלה מצפון לתל לוד (הדד תשע"ד:36*).
 
בחפירה התגלו קירות ומתקנים המתוארכים על סמך הממצא שנחשף לצדם לתקופות העבאסית והפאטימית. מתקן 106 שימש ככל הנראה לאיגום נוזלים מתחת לרצפה של מבנה שלא שרד. מתקן 117 שימש ככל הנראה בור סופג, על פי החול שהתגלה בו. לא התגלו רצפות הקשורות למתקנים ולקירות, וכן לא לטבון שהתגלה במפלס גבוה יותר. ייתכן כי השרידים שנחשפו שייכים לשני שלבי יישוב.