בחודש דצמבר 2019 נערכה חפירת בדיקה במערת אליהו שבחיפה (הרשאה מס' 8628-A; נ"צ
179431-65/748325-96; איור 1), לקראת בניית שביל גישה למערה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הדתות, נוהלה על ידי ק' סגל, בסיוע י' עמרני וז' לוטן (מנהלה), ע' יוניש (צילומי שטח ואוויר ופוטוגרמטריה), י' גומני (מדידות ושרטוט), ע' שטרן (ייעוץ כלי חרס), ל' ראוכברגר (מקטרות חרס), א' דה-וינסנס (קריאת תו יוצר במקטרת), ד' גזית (צילום מעבדה), ל' סנדברג (נומיסמטיקה), ב' אונונה (כלי זכוכית), א' רזניצקי (מעבדת מתכות), י' טפר (הנחיה), א' אורן (בדיקות מקדימות), ל' תלמי ומ' חאטר (פיקוח) וכ' סעיד.
נפתחו שני ריבועי חפירה במדרון הצפוני ברכס הכרמל, במרחק כ-20 מ' מצפון-מערב לפתחה של מערת אליהו. נחשפו יסודות של מבנה משלהי התקופה העות'מאנית, חרסים מהתקופות ההלניסטית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית, שברים של מקטרות חרס מהמאות הי"ח–הי"ט לסה"נ, כלי זכוכית מהתקופה העות'מאנית ומימינו וחפצי מתכת מהתקופה העות'מאנית.
מערת אליהו היא אתר קדוש ליהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. לפי המסורת, במערה התחבא אליהו הנביא מפני אחאב. הפעילות הפולחנית במערה החלה בתקופה הרומית. המערה הורחבה בחציבה ובה אולם מלבני וממזרח לו חדר מרובע. בסקרים ובחפירות שנערכו במערה בעבר התגלו למעלה מ-150 כתובות ביוונית, לטינית, עברית וערבית (עובדיה תשכ"ו; תשכ"ז; תשכ"ט) וסימני חציבה של אבנים (עולמי תשמ"ה; הרשאה מס' 1193-A). במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ נבנו מחוץ למערה מבנים שתועדו על ידי צ'ארלס וילסון שביקר במקום בשנים 1864–1866 (Ovadiah and Pierri 2015:13). מבנים נוספים נבנו במקום החל משנת 1867 על ידי משפחתו של אלחג' איברהים (וילנאי 104:1985).
נחשפו שרידי מבנה, ובהם שלושה קירות (101W–103W; איורים 2, 3), שנבנו מאבני שדה בינוניות וחומר מליטה על בסיס טיח והשתמרו לגובה מרבי של ארבעה נדבכים. הקיר הצפוני של המבנה, רצפתו וחלקיו העליונים לא השתמרו. הנדבך העליון שהשתמר בקיר 101 נבנה מאבני גזית. קיר 102 ניגש לקיר 103. קיר 103 נמשך לדרום אל מחוץ לשטח החפירה; בחפירה מתחת לקיר (112L; איור 4) התגלו שברי כלי חרס מן המאות הי"ח–י"ט לסה"נ. בחתך שנחפר תחת גובה בסיסי הקירות נחשפה הצטברות אדמה בהירה ואבני שדה קטנות, ללא ממצא.
בין הקירות וסמוך להם נחשפה אדמה חומה ובה ממצא קרמי מהתקופות ההלניסטית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית, כלי זכוכית, עצמות בעלי חיים, קונכיות ומעט חפצי מתכת וצמידים. הממצא הקרמי מהתקופה ההלניסטית כולל סיר בישול (איור 1:5) וקנקן (איור 2:5). הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית כולל קערה (איור 3:5) וסיר בישול (איור 4:5). הממצא הקרמי מהתקופה הממלוכית כולל שבר כלי עשוי ביד וצבוע אדום (איור 5:5), בסיס נר (איור 6:5) וסירי בישול מקומיים עשויים מטין בהיר (איור 1:6; מתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה). התגלה ממצא קרמי רב מהמאה הי"ח עד תחילת המאה הכ' לסה"נ, חלקו מתוך גבולות האימפריה העות'מאנית וחלקו מחוצה לה. הממצא מתוך גבולות האימפריה העות'מאנית כולל קערות מזוגגות מטיפוס דידימוטיכון מעוטרות בפסים אנכיים שמקורן בתקריה שבצפון יוון (איור 1:7–3), שפת קערה מטיפוס צ'נקלה שמקורה במערב טורקיה (איור 4:7), קערות מקומיות מזוגגות בירוק (איור 6:7–8), קנקנים (איור 1:8–4) ופכים (איור 5:8–9) מקומיים רבים עשויים מטין בהיר, פך מטיפוס כלי עזה (איור 10:8), כוסות קפה מטיפוס קוטכיה שמקורו בטורקיה (איור 1:9–4), כלי ראשיא אל-פוח'אר (איור 10) הנפוצים בצפון הארץ וכן 16 מקטרות חרס (ר' להלן). הממצא הקרמי מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית כולל כלי פורצלן, ובהם קערות (איור 11:7, 12, 15) וצלחת שיובאה מצרפת ומתוארכת לסוף המאה הי"ט (איור 14:7), כמה כלים מזוגגים ללא זיהוי ודאי (איורים 9:7, 10, 13), שלוש שפות של סירים מיובאים מצרפת מזוגגים בזיגוג שקוף (איור 2:6–4) וכוסות קפה (איור 5:9–10), ובהן כוסות מיובאות מסין או חיקוי של ייבוא (איור 5:9, 6).
עוד התגלו בהצטברות האדמה בין הקירות וסמוך להם ידית מעוטרת מסגסוגת נחושת (איור 11), תכשיט ולו חרוז זכוכית (איור 12) ואצבעון לתפירה עשוי סגסוגת נחושת, המתוארך למאה הי"ח או הי"ט לסה"נ ויובא כנראה מאירופה (איור 13; Hill 1995).
המבנה שנחשף בחפירה מתוארך על פי ממצא כלי החרס לאמצע המאה הי"ט לסה"נ. לפי מקורות היסטוריים, נראה כי הוא נבנה על ידי משפחתו של אלחג' איברהים בשנת 1867 או מעט לפני כן. הממצא המגוון שהתגלה, ובו כלי חרס שיובאו מרחבי האימפריה העות'מאנית ומחוץ לה, מלמד על ביקורי צליינים במקום. המבנה יצא משימוש במהלך עבודות פיתוח בתחילת המאה הכ' לסה"נ.
מקטרות חרס
ליאור ראוכברגר
התגלו שברים של 16 מקטרות לעישון טבק, ובהם קנים וקערות של חמישה טיפוסים (1–5). רוב המקטרות תוארכו למאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ, ונראה שהן מלמדות על פעילות מוגברת באתר בזמן זה. למקטרת מטיפוס 4 (להלן) חשיבות מיוחדת מאחר שתיארוכה מסייע לקביעת זמן פעילותו של יצרן מקטרות שתו יוצר עם שמו מוטבע עליה. כן התגלה שבר יחיד של מקטר (טיפוס 6; ראש נרגילה) — ממצא שולי ביחס לכמות המקטרות, בדומה לממצא מחפירות אחרות (שרביט תשע"א:128).
טיפוס 1. התגלה קנה (איור 1:14) מעוטר בקווי מקדה אופקיים, ולו קצה נפוח מעוטר בקווי מקדה משוננים אלכסוניים וטבעת קצה ששפתה שטוחה. מקטרת שלה עיטור דומה התגלתה בבניאס ותוארכה, בהסתייגות מסוימת, למאה הי"ח לסה"נ או אולי מעט קודם לכן (Dekkel 2008:138, Fig. 4.7:33).
טיפוס 2. התגלו מקטרות שלהן קערות עגולות ששפתן זקופה וקנה קצר ופשוט שעיטורו היחיד הוא טביעת חותם שצורתה חצי עיגול ובו בליטות אחדות. הקנה מסתיים בטבעת חיזוק שלה חתך משולש ומעליה טבעת קצה פשוטה. בתוך הקערה, בדופן האחורית, מעל החור שדרכו עובר העשן לקנה החלול, יש לשונית חרס מפויחת, שנועדה ככל הנראה למנוע מעבר של עלי טבק טריים לקנה (Simpson 2000:158). אחת המקטרות (איור 3:14) נושאת קווים חרותים המעטרים את החיבור בין הקנה לקערה. למקטרת נוספת (איור 4:14) קערה כדורית ששפתה זקופה וקנה הנמשך מתחת לבסיס הקערה כעין שדרית בולטת המודגשת בשני פסי מקדה בדגם סבכה היוצרים צורת V וממוסגרים בקו כפול. פסי מקדה בדגם סבכה מעטרים את חיבור הקערה לשפתה ואת שפתה. סימני שחיקה של החיפוי בחלק התחתון של שתיים מהמקטרות מלמדים על חיכוך ברצפה או בקערת מתכת בעת עישונן. סימן שחיקה בחלק הימני התחתון של הקנה של האחת (איור 2:14) מלמד על הטייתה לצד זה בעת עישונה, וסימן שחיקה בחלק השמאלי התחתון של הקנה ובחלק הקערה הקרוב אליו משמאל של השנייה (איור 4:14) מלמד על הטייתה לצד זה בעת עישונה. טיפוס מקטרות זה נדון בהרחבה על ידי מ' אבישר במחקרה על מקטרות שהתגלו בחפירתה בתל יוקנעם ותוארכו למחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ (Avissar 2005:83–88, 93, Type 2).
טיפוס 3. רוב המקטרות שהתגלו הן מטיפוס מקטרות עם קערות דמויות שושן. טיפוס זה מתאפיין בשני עיצובים שונים של הקנה: קנה פשוט שקצהו עגול, נפוח ומעוטר בקווי מקדה משוננים או בקווים חרותים, וקנה מעוטר בקווים חרותים אנכיים היוצרים דגם של עלים. לקערה בסיס צר המתרחב כלפי מעלה והיא פשוטה או מעוטרת בקווים חרותים, עיטור מקדה וטביעות חותם. השדרית מסומנת בטביעת חותם או מעוצבת בצורת כפתור עם טביעת חותם.
לאחת המקטרות (איור 5:14) קנה פשוט שעיטורו היחיד טביעת חותם עגולה שבתוכה שבע בליטות עגולות קטנות מסודרות במעגל מסביב לבליטה מרכזית קטנה. הטביעה טבועה בצדו הימני של הקנה, סמוך לחיבור עם הקערה שלא שרדה. קצה הקנה נפוח ומעוטר בארבעה פסי מקדה משוננים אופקיים. למקטרת אחרת (איור 6:14) קנה פשוט שקצהו הנפוח מעוטר בקווים חרותים אנכיים מקבילים וצפופים. קצהו התחתון של הקנה יוצר בסיס לקערה שלא שרדה והחיבור ביניהם מודגש בשני קווי מקדה משוננים היוצרים צורת V. סימני שחיקה של החיפוי נראים בבסיס הקצה התחתון של הקנה ומעידים על חיכוך של המקטרת ברצפה או בקערת מתכת בעת עישונה. לשתיים מהמקטרות (איור 7:14, 8) קנה מעוטר בקווים חרותים אנכיים היוצרים דגם של עלים מחודדים שבין קצותיהם טביעות חותם משולשות עם דגם פלמטה. עיטור זה תחום בקו מקדה משונן אופקי.
למקטרת אחרת (איור 9:14) קערה פשוטה המתרחבת כלפי מעלה ומעוטרת בטביעות חותם עגולות שבתוכן דגם סבכה ומעליהן ומתחתיהן שלוש טביעות חותם קטנות יותר בדגם של פרח. השדרית מעוצבת בצורת כפתור ומעוטרת בדגם של קווים מקבילים. למקטרת נוספת (איור 10:14) קערה מעוטרת בקווי מקדה משוננים אנכיים שביניהם ומעליהם טביעות חותם בדגם פלמטה. רכס אופקי בולט מפריד בין הקערה לשפתה שרובה לא שרדה. למקטרת אחרת (איור 11:14) קערה מעוטרת בבליטות עגולות ממוסגרות בקווים. קווים חרותים אנכיים מעטרים את הקערות של שתיים מהמקטרות (איור 12:14, 13), וטביעת חותם של עיגול בתוך עיגול שבמרכזו בליטה מעטרת את השדרית של אחת מהן (איור 12:14). טיפוס זה של מקטרות הוא הנפוץ ביותר בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ–ראשית המאה הכ' לסה"נ (Simpson 2000: Group VI; Rauchberger 2017: Group 2).
לאחת המקטרות (איור 14:14) קנה פשוט שחלקו התחתון משתלב בבסיס הקערה כשדרית בולטת מעט המודגשת בשני קווי מקדה משוננים היוצרים צורת V. הקערה עגולה ומעוטרת בחלקה התחתון בפס מקדה אופקי משונן ובסיסה שטוח. מקטרת זו היא גרסה של טיפוס מקטרות שלהן קערות דמויות שושן, והיא מתוארכת כמותן אך נבדלת מהן בצורתו השטוחה של בסיס הקערה (Simpson 2000: Group VI; Rauchberger 2017: Group 3).
טיפוס 4. התגלה קנה מזווה מעוטר בטביעות חותם משולשות בדגם פלמטה היוצרות דגם של עלים (איור 15:14). החלק התחתון של הקנה משתלב בבסיס הקערה העגולה והשטוחה כשדרית בולטת המודגשת בשני קווי מקדה משוננים היוצרים צורת V. בצד הימני של הקנה מוטבעת טביעת חותם עגולה ובתוכה תו יוצר של שם היצרן Benahî Dede כתוב בטורקית באותיות ערביות (Bakla 2007:137). יצרן זה מופיע ברשימת יצרני המקטרות בספרו של בקלה, ללא ציון שנות פעילותו (Bakla 2007:343). מקטרות דומות נמצאו באיסטנבול (Hayes 1992: Pl. 149, Type XIII) ובקורינתוס (Robinson 1985: Pl. 54, C69–78) ותוארכו למאה הי"ט לסה"נ, תקופה בה נפוצו תווי יוצר עם שמות היצרנים (Vincenz 2014:71), ונראה שזה זמן פעילותו של יצרן המקטרות Benahî Dede.
טיפוס 5. התגלה קנה פשוט (איור 16:14) שבצדו הימני טביעת חותם עגולה בדגם של פרח. קצה הקנה מעוטר בצלעות עמוקות בדגם של תפרחת שבקצותיה התחתונים מגרעות ותחתיהן קו מקדה משונן אופקי. מקטרות דומות התגלו ביפו ותוארכו לסוף המאה הי"ט לסה"נ (Vincenz 2021: Fig. 8.6B:115, 116, Type J-19W-1).
טיפוס 6. התגלה שבר ראש של מקטר (איור 17:14) שלו דופן עבה וקעורה ושפת מדף מעוטרת בצדה החיצוני בעיטור מקדה אופקי משונן. ייתכן ששבר זה של מקטר שייך לדגם שנפוץ במצרים (שרביט תשע"א:126). הטין והחיפוי של המקטר דומים לאלה של מקטרות המתוארכות למחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ–ראשית המאה הכ' לסה"נ (Shapiro 2010:80), ולכן נראה שזה תאריכו של המקטר.
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
בחפירה נתגלו כ-90 שברי זכוכית, מהם 65 שברי גוף לא מזוהים; שאר השברים — שברי גוף, פקק של בקבוק וארבעה שברי צמידים — מתוארכים כמכלול לתקופה העות'מאנית המאוחרת ואילך. חלק משברי הגוף המזוהים שייכים לקערות (איור 1:15, 2) ולבקבוק קטן (איור 3:15) העשויים מזכוכית תכלכלה דקה; על פי מרקם הזכוכית יש לתארכם למאה הי"ט לסה"נ. שאר שברי הגוף המזוהים עשויים מזכוכית ירוקה או חומה והם שייכים לבקבוקים מודרניים (לא צוירו). לפקק הבקבוק (איור 4:15) חתך נפוץ, והוא עשוי מזכוכית תכולה. ארבעת שברי הצמידים (איור 5:15–8) שייכים לטיפוסים מוכרים שיוצרו בחברון; ראשית הופעתם בתקופה הממלוכית, והם המשיכו לשמש בתקופה העות'מאנית ואף לאחריה (Shindo 2001; Spaer 2001:198, 204).
וילנאי ז' תשמ"ה. מערת אליהו. אריאל ז' (37–39):103–104.
עובדיה א' תשכ"ו. כתובות ממערת אליהו. חדשות ארכיאולוגיות טז:10.
עובדיה א' תשכ"ז. כתובות עתיקות במערת אליהו. חדשות ארכיאולוגיות כ:10–11.
עובדיה א' תשכ"ט. כתובות במערת אליהו. קדמוניות 99:7–101.
עולמי י' תשמ"ה. סקר ארכיאולוגי במערת אליהו. אריאל ז' (37–39):108–109.
שרביט י' תשע"א. ראשי מקטרות חרס מנחל התנינים. בתוך א' איילון וא' איזדרכת, עורכים. מכמני קיסריה: סיכומים ומחקרים בנושא קיסריה וסביבתה א. ירושלים. עמ' 115–132.
Avissar M. 2005. The Clay Tobacco Pipes. In M. Avissar. Tel Yoqnea‘am: Excavations on the Acropolis (IAA Reports 25). Jerusalem. Pp. 83–93.
Bakla E. 2007. Tophane Lüleciliği: Osmanlı’nın tasarımdakı yaratıcılıği ve yaşam keyfi. Istanbul (Turkish, English summary pp. 361–369).
Dekkel A. 2008. The Ottoman Clay Pipes. In V. Tzaferis and S. Israeli. Paneas II: Small Finds and Other Studies (IAA Reports 38). Jerusalem. Pp. 113–164.
Hayes J.W. 1992. Excavations at Saraçhane in Istanbul II: The Pottery. Princeton.
Hill E. 1995. Thimbles and Thimble Rings from the Circum-Caribbean Region, 1500–1800: Chronology and Identification. Historical Archaeology 29(1):84–92.
Ovadiah A. and Pierri R. 2015. Elijah’s Cave on Mount Carmel and its Inscriptions. Oxford.
Rauchberger L. 2017. Ottoman Clay Tobacco Pipes from the Seawall Excavations in Jaffa. In A.A. Burke, K.S. Burke and M. Peilstöcker eds. The History and Archaeology of Jaffa 2 (Monumenta Archaeologica 41). Los Angeles. Pp. 249–269.
Robinson R. 1985. Tobacco Pipes of Corinth and of the Athenian Agora. Hesperia 54:149–203.
Shapiro A. 2010. Ottoman-Period Tobacco Smoking Pipes and Nargile Heads from Excavations in the Old City of Akko. In A.E. Killebrew and V. Raz-Romeo eds. One Thousand Nights and Days: Akko through the Ages. Haifa. Pp. 75*–80* (Hebrew summary p. 69).
Shindo Y. 2001. The Classification and Chronology of the Islamic Glass Bracelets from al-Tur, Sinai. In T. Nishio ed. Cultural Change in the Arab World (Senri Ethnological Studies 55). Osaka. Pp. 73–100.
Simpson J. St. 2000. The Clay Pipes. In R.P. Harper and D. Pringle eds. Belmont Castle: The Excavation of a Crusader Stronghold in the Kingdom of Jerusalem (British Academy Monographs in Archaeology 10). Oxford. Pp. 147–172.
Spaer M. 2001. Ancient Glass in the Israel Museum: Beads and Other Small Objects. Jerusalem.
Vincenz A. de. 2014. Marks on the Pipes. In S. Gelichi and L. Sabbionesi. Bere e fumare ai confine dell’Impero: Caffè e tabacco a Stari Bar nel period ottoman. Firenze. Pp. 71–87.
Vincenz A. de. 2021. Porcelain and Ceramic Vessels of the Ottoman Period. In Y. Arbel ed. Excavations at the Ottoman Military Compound (Qishle) in Jaffa, 2007, 2009 (The Jaffa Cultural Heritage Project Series 4; Ägypten und Altes Testament 91). Münster.