ח'ירבת עסאפנה, המשתרעת על גבעה (42 מ' גובה) בשולי העמק של נחל קישון, תועדה במפת הסקר הבריטי. בסקרים וחפירות שנערכו בחורבה בעבר תועדו שרידי יישוב, מערות קבורה, בית בד, גת, בית מלאכה לייצור זכוכית ומתקנים נוספים, המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית (עולמי, סנדר ואורן 2011: אתר 103). בחפירות שנערכו בשנים 1964–1968 ו-1971 נחשפו שרידים של בית מלאכה לייצור כלי זכוכית מהמחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ (Weinberg 1988). בחפירת הצלה שנערכה באתר בשנת 2009 נחשפו שרידי יישוב מהתקופות הרומית והביזנטית ושרידים דלים מהתקופה העבאסית (סעיד 2011; איור 1: 5614-A); בחפירה התגלה ממצא זכוכית רב לרבות פסולת תעשיית זכוכית (גורין-רוזן 2011: איורים 8, 9). בחפירה שנערכה באתר בשנת 2015 התגלו שרידי בנייה מהתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית והאסלאמית הקדומה (תלמי 2019; איור 1: 7500-A); גם בחפירה זו התגלתה פסולת תעשיית זכוכית (גורין-רוזן 2019: איורים 7, 8).

בחפירות הנוכחיות נפתחו חמישה ריבועים, ונחשפו שרידים של כבשנים מבית מלאכה לייצור זכוכית גולמית מהתקופה הרומית המאוחרת.
 
מתחת לשכבת אדמה שהוסרה בכלי מכני נחשפו רצפות של שני זוגות של כבשנים (IIV; 107L, 109L, 112L, 124L; כ-1.8 × 3.5 מ' גודל כל כבשן; איורים 2–5). שטח החפירה הופרע בפעילות חקלאית אינטנסיבית ובחפירות להנחת תשתיות. כבשנים I ו-II נפגעו בצדם המערבי גם מעבודות טרקטורים שקדמו לחפירה. כבשנים III ו-IV השתמרו טוב יותר; בכבשן III נמצאו שרידים מעטים מתא הבערה, בעיקר לבנים שרופות ואבנים. זוהי העדות היחידה ששרדה מתאי הבערה של הכבשנים. לכל שני כבשנים היה קיר משותף (105W, 116W; איור 6), וסביר להניח שהכבשנים פעלו יחד. קירות הכבשנים (102W, 103W, 106W, 108W, 117W, 123W, 128W) נבנו משורה אחת של אבנים בינוניות לא מעובדות וביניהן אבנים קטנות. הקירות, לפחות בחלקם התחתון, דופנו מפנים בלבנים צרופות מלבניות; פינות הכבשן דופנו בלבנים קמורות. מהכבשנים שרדו רצפות גיר (107L, 109L, 112L, 124L) שעליהן נמצאו ריכוזים קטנים של זכוכית גולמית (איור 7). על הרצפות של כבשנים III ו-IV נמצאו לבנים מחומר אדום והרבה פסולת של לבנים מזוגגות מהחלק העליון של הכבשנים (איור 8). בין שני זוגות הכבשנים הפריד מעבר (110L) ברוחב זהה לרוחב של כבשן אחד. סביר להניח שהמעבר שימש לתפעול הכבשנים במהלך תהליך הייצור. ממזרח לכבשנים III ו-IV שרד אזור בנוי היטב (119L; איור 5), ששימש אולי מסד לארובה או היה חלק מכבשנים קדומים שהוגבה עם בניית כבשנים III ו-IV. ממזרח לכבשנים נמצאו ריכוזים של לבנים מזוגגות וצרופות, פסולת מהכבשנים ואבנים. ייתכן שהיו עוד כבשנים שנהרסו במהלך עבודות קודמות באתר במהלך המחצית הראשונה של המאה הכ' ועוד קודם לכן. ההשתמרות הגרועה של הכבשנים מלמדת על פירוקם המוחלט לאחר תהליך הייצור כדי לאפשר איסוף של מירב הזכוכית שיוצרה בהם, ועל תהליכי הבלייה וההרס שקרו לאחר מכן.
בכל שטח החפירה וגם על פני השטח התגלתה פסולת של כבשנים לייצור זכוכית, הכוללת שברי רצפות של תאי ההתכה, המאופיינות בשכבת זכוכית נקייה ומתחתיה שכבה דקה של משקעים מעורבים בזכוכית; לבנים צרופות מחלקו התחתון של הכבשן, חלקן עם סדקים שחדרה אליהם זכוכית נוזלית; שברי לבני חומר שרופות, חלקן עם שכבת זיגוג מקירות ותקרות הכבשנים; ונתזים של זכוכית גולמית נקייה ונתזים שאליהם צמוד שבר מדופן הכבשן או מהרצפה (איורים 7, 9). מלבד פסולת זו לא נמצאו כמעט ממצאים נוספים.
בתום החפירה שומרו הכבשנים והועתקו מהאתר: זוג כבשנים אחד הועתק לבית הספר האזורי זבולון שבקרבת האתר, והזוג השני הועתק למוזיאון המזגגה בנחשולים ומוצג שם.
 
ממצא כלי החרס. בחפירה נמצאו שברי כלי חרס מעטים, המתוארכים למן תקופת הברזל ועד התקופה העבאסית, ובהם קנקן (איור 1:10) מהתקופות הפרסית–ההלניסטית (המאות הה'–הג' לפסה"נ), קערה גלילית (איור 2:10) המתוארכת למאות הב'–הד' לסה"נ, קערה גלילית נוספת (איור 3:10) שזמנה המאות הג'–הד' לסה"נ, קערות קפריסאיות (איור 4:10–6) המתוארכות למאות הד'–הו' לסה"נ, קערה מחופה אדום (איור 7:10) מאסיה הקטנה, המתוארכת למאה הה' לסה"נ, סיר בישול (איור 8:10) המתוארך לתקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ), קנקן שק (איור 9:10) המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ, אמפורה מיובאת (איור 10:10) המתוארכת למאות הה'–הו' לסה"נ וסיר בישול (איור 11:10) המתוארך לתקופה העבאסית. סביר להניח שחרסים אלה נסחפו מח'ירבת עסאפנה, שבה נמצאו שרידים וכלי חרס מכל התקופות הנדונות.
 
תעשיית הזכוכית. הכבשנים שנמצאו בחפירה דומים בצורתם לכבשנים לייצור זכוכית גולמית שנמצאו בבית אליעזר ובאפולוניה (Gorin-Rosen 2000:49–56; Tal, Jackson-Tal and Freestone 2004). הפסולת שנמצאה בכל שטח החפירה זהה לפסולת המוכרת מכבשנים לייצור זכוכית גולמית ושונה מזו המייחדת בתי מלאכה לייצור כלי זכוכית: לא נמצאו בכלל כלי זכוכית אלא רק פסולת ייצור חומר גלם. הכבשנים באפולוניה מתוארכים לתקופה הביזנטית, והכבשנים בבית אליעזר, שבמזרחה של חדרה, מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית. בבית שערים הסמוכה נמצא גוש זכוכית גדול שהפקתו כשלה, המתוארך על סמך הרכב הזכוכית לסוף המאה הח' או ראשית המאה הט' לסה"נ (Freestone and Gorin-Rosen 1999), והוא דוגמה למוצר שייצרו בכבשנים דוגמת אלה שנחשפו בח'ירבת עסאפנה. פסולת כבשנים דומה לזו שנמצאה בחפירה מוכרת גם מבית אליעזר ומאפולוניה ומאתרים רבים נוספים שנמצאה בהם פסולת בלבד ללא כבשנים באתרם (Gorin-Rosen 2015).
מדרום-מזרח לאתר, בג'למה, נחשף בעבר בית מלאכה שיוחס לייצור כלי זכוכית על סמך הפסולת שנמצאה בכל שטחי החפירה ועל סמך הכלים שנמצאו עם הפסולת. בית מלאכה זה תוארך למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ (Weinberg 1988). בבחינה מחודשת של ממצאי הזכוכית שנמצאו בחפירות העבר הסתבר שהמבנה שזוהה ככבשן להכנת כלי זכוכית שימש כבשן לייצור זכוכית גולמית, ונראה כי לצדו או בסביבתו פעל גם כבשן לייצור כלי זכוכית (גורין-רוזן 113:2021117; Gorin-Rosen 2015:181–193); הפסולת השייכת לשלב ייצור הכלים מאששת את ההנחה שבמקום פעל בית מלאכה שבו נופחו כלי זכוכית. הטעות בזיהוי הכבשנים הייתה תוצאה של המידע המוגבל שעמד לרשות החופרים בנושא כבשנים לייצור זכוכית גולמית. פסולת הכבשנים הללו העידה על כך שבמקום ייצרו זכוכית גולמית בכמות גדולה. תכנית החדר בג'למה מתאימה לשרידי כבשן לייצור זכוכית, אך גדולה לכבשן לייצור כלי זכוכית (Weinberg 1988: Fig. 3:3).
הכבשנים שנמצאו בחפירות הנוכחיות מאששים כי במקום פעלו כבשנים לייצור זכוכית גולמית (גורין-רוזן 113:2021114). גושי הפסולת שנמצאו בהם זהים לאלה שנמצאו בחפירות הקודמות שיוחסו אז בשוגג לשלב הייצור המשני.
 
באתר התגלו כבשנים להפקת זכוכית גולמית, ובהם התיכו חול עם נתרן בטמפרטורה של כ-1100 מעלות צלזיוס עד ליצירת נוזל זכוכית. לאחר תהליך קירור הפך הנוזל לגושי זכוכית, ששווקו לבתי מלאכה לייצור כלים וחפצים מזכוכית. בתעשיית הזכוכית נזקקים לכמויות גדולות של חומרי בערה, ואת אלה אפשר היה למצוא ביערות הכרמל או בצמחייה עונתית באזור עמק זבולון. סביר להניח שיצרני הזכוכית באתר ניצלו גם את הגפת שנותרה בבתי בד שפעלו בסביבה. המרכיב הראשי להפקת זכוכית הוא חול. מקורות כתובים משלהי התקופה ההלניסטית וראשית התקופה הרומית מתארים את טיבו של החול בעמק עכו והתאמתו לייצור זכוכית (גורין-רוזן 109:2021; Gorin-Rosen 2000:49–56). ח'ירבת עסאפנה נמצאת בדרום אזור התפוצה של חולות עמק עכו, ונראה כי העברת חול לאתר ממרחק קצר לא היוותה בעיה. המרכיב השני הדרוש לייצור זכוכית הוא מלח הנתרן, ששימש להורדת נקודת ההתכה של הצורן והסידן שבחול. המקור הקרוב ביותר למלח הנתרן המתאים לייצור זכוכית נמצא בוואדי נטרון במצרים. משם יוצא המלח בספינות לים התיכון ונסחר יחד עם מוצרי הייצוא של מצרים. אפשר שהנתרן נפרק בחוף והובא בדרך היבשה כמה קילומטרים עד לח'ירבת עסאפנה, אך קיימת אפשרות שהוא הובא בספינות קטנות שיכלו להפליג בנחל הקישון מחוף הים ועד למרגלות האתר. באותו אופן אפשר היה להעביר גם זכוכית גולמית מאתר הייצור אל ספינות לייצוא. הכמות המשוערת שיוצרה בכבשנים הייתה גדולה, הרבה מעבר לתצרוכת המקומית, ולכן סביר להניח שרוב התוצרת יועדה לייצוא. על מקומה של ארץ ישראל כמרכז ייצור לזכוכית בתקופה הרומית אנו למדים מלוח התעריפים של דיוקלטיאנוס, שבו מוצגים שני סוגי זכוכית: זכוכית יהודאית וזכוכית אלכסנדרונית, ולכל אחת שלושה מוצרים: זכוכית גולמית, כלי זכוכית וחלונות זכוכית; המותג המצרי היה יקר יותר בכל שלוש הקטגוריות (גורין-רוזן 110:2021–111; Stern 2007:374–378). אם כך, ברור שבמאה הג' ובראשית המאה הד' לסה"נ ייצרו זכוכית גולמית לפחות באזורים של יהודה ואלכסנדריה. האם האתר בח'ירבת עסאפנה הוא דוגמה למרכז ייצור בפרובינציה פלסטינה שלפנים כונתה יהודה? אם כן, זוהי אחת החוליות החסרות בתולדות ייצור הזכוכית בארץ ישראל.