החפירה במקטע 10 ברהט (דרום) היא חלק מחפירה רחבת היקף, הכוללת מקטע נוסף (מקטע 13; איור 1). במקטע 10 התגלו שרידים מהתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית המאוחרת. במקטע 13 התגלו שרידים מתקופות אלה כמו גם מהתקופה הממלוכית. למרות שהדוח הראשוני על החפירה במקטע 13 יפורסם בנפרד, לשני המקטעים מבנה סטרטיגרפי דומה ושניהם יידונו יחד בדוח הסופי (טבלה 1).

בחפירות ובסקרי פיתוח קודמים מדרום וממערב לרהט התגלו שרידים מתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (פארן 2009 [איור 1:1]; פרץ 2015 [איור 2:1]; קוברין 2016 [איור 3:1]; הדד 2019 [איור 4:1]; קוגן-זהבי תשפ"א [איור 6:1];
Lifshitz 2016 [Fig. 1: boundary marked in blue]; Pasternak 2016 [Fig. 1: boundary marked in green]; Seligman and Zur 2021 [Fig. 1:5]). השרידים כוללים בין היתר בתי חווה, כנסיות, מנזרים, מסגד, קברים, בורות מים ומתקנים. החפירה במקטע 10 היא בחלקה הרחבה של אחת מהחפירות הללו (הרשאה מס' 8519-A; שטחים G ו-H להלן; לשטח H, ר' Seligman and Zur 2021).
במקטע 10 נפתחו כ-250 ריבועים בארבעה שטחי חפירה (G, H1, H2, J), ונחשפו בהם חמש שכבות (VIIII, I; טבלה 1). בשכבות VIII התגלו שרידי יישוב מהתקופות הביזנטית, האומיית והעבאסית, ואילו בשכבות VI (התקופה הרומית המאוחרת) ו-I (התקופה העות'מאנית המאוחרת) התגלה ממצא חומרי דל בלבד.
 
טבלה 1. רהט (דרום), סטרטיגרפיה
שכבה
תקופה ותאריך (לסה"נ)
מקטע 10
מקטע 13
G
H
J
1
2
I
העות'מאנית המאוחרת / ימי המנדט הבריטי (המאה הי"ט)
+
 
 
 
+
II
הממלוכית
 
 
 
 
+
III
העבאסית (המאות הח'–הט')
 
+
+
+
+
IV
האומיית (המאות הז'–הח')
+
+
+
+
+
V
הביזנטית (המאות הה'–הז')
+
 
 
+
+
VI
הרומית המאוחרת (המאה הד')
+
 
 
 
+
 
שכבות VI ו-V, הקדומות ביותר, הושתתו על אדמה סטרילית או על סלע האם; העמיקו אליהן בכל שטחי החפירה, לרוב בקרבת פני השטח, בעומק מרבי של 0.5 מ', ובמקומות אחדים, בעיקר בשטח J, בעומק של כ-1.5 מ' מתחת לפני השטח. בשכבה V, המתוארכת לתקופה הביזנטית, הובחנו לפחות שני שלבי בנייה: הקדום מהמאות הה'–הו' לסה"נ והמאוחר, הבולט יותר, מהמאות הו'–הז' לסה"נ (סוף התקופה הביזנטית). הממצא בשכבה זו כולל מדרגות חקלאיות בשטח G סמוך לבית חווה שנחפר בעבר, ובית חווה הכולל מגדל בשטח J.
בכל שטחי החפירה נמצאו שרידים אדריכליים המיוחסים לשכבה IV, המתוארכת לתקופה האומיית. הבולטים שבהם שייכים לאחוזה חקלאית גדולה בשטח H ולשינויים שנעשו בבית החווה בשטח J. שרידי שכבה III מתוארכים לתקופה העבאסית, והם התגלו בשטחים H ו-J וכוללים קירות ומתקנים שנוספו במבנים שהוקמו לראשונה בשכבה IV; לא נבנו מבנים חדשים בתקופה זו. שרידים אלו דלים למדי, ומסתכמים בבדלי קיר ובממצא קרמי נלווה.
 
שטח G (איור 2) נפתח במדרון תלול, במרחק 50 מ' מדרום לחפירת בדיקה שנערכה בראש גבעה קטנה, שבה נחשף בית חווה מהתקופה הביזנטית (הרשאה מס' 5819-A). בין בית החווה לשטח G תועד בור מים שנחצב בתקופה הביזנטית. רק בשטח G התגלו על הסלע במדרון חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת (שכבה VI) יחד עם חרסים מהתקופה הביזנטית המאוחרת. ייתכן שממצא קרמי זה נסחף במורד הגבעה מבית החווה הסמוך, ששלב מוקדם שלו מתוארך אולי לתקופה הרומית המאוחרת. הנחה זו לא תאומת עד לפרסום הדוח הסופי.
על המדרון התגלו שני קירות ארוכים (כ-25 מ') בכיוון מזרח–מערב, כנראה של מדרגות חקלאיות. לקצה המזרחי של הקיר הדרומי מהשניים ניגש קיר ניצב. אלה היו קשורים כנראה לבית החווה מהתקופה הביזנטית, שבו עובדו פרדסים או גינות ירק על המדרון שמאחוריו; לא נמצאה עדות לצמחים שגודלו במדרגות אלה.
אף שעל פני רוב שטח החפירה במקטע 10 התגלה ממצא קרמי מועט משלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי (המאה הי"ט לסה"נ ואילך), בשטח G, ליד בור המים, נמצאה כמות גדולה של כלי חרס כאלה, הכוללים בעיקר כלי עזה שחורים. לפיכך סביר להניח שהבור המשיך לשמש את האוכלוסייה הבדואית המקומית בשלהי התקופה העות'מאנית ובימינו.
 
שטח H (איור 3) נפתח על גבעה קטנה, ליד יובל של נחל פחר. בעבר נחשפו בו מסגד כפרי וחלק מבית חווה (Seligman and Zur 2021). שטח חפירה זה היה הגדול ביותר, ולכן חולק לשני שטחי משנה: מערבי ומזרחי (H1 ו-H2 בהתאמה). בשכבה הקדומה ביותר בשטח נחשפו שרידי אחוזה חקלאית גדולה, המתוארכת לתקופה האומיית (שכבה IV); השתמרותה גרועה. האחוזה כוללת מבני ציבור לצד אזור מגורים; בית החווה והמסגד שנחשפו בעבר הם חלק מאחוזה זו.
נחשף החלק הצפוני של בית החווה. זהו בית חווה גדול, שכלל לפחות 22 חדרים, הנתחם מצפון בקיר ארוך (כ-60 מ' אורך). בית החווה נבנה במרחק כ-30 מ' מצפון למסגד — מבנה מלבני שלו חדר אחד (5 × 6 מ') ומח'ראב בקירו הדרומי (Seligman and Zur 2021:27*). במבנה מרובע מצפון לבית החווה (כ-6.4 × 6.5 מ') הובחן שלב בנייה מאוחר (שכבה III). במהלך שלב זה נוספו אפסיס בקיר הצפוני-מזרחי, וקירות פנימיים חילקו את המבנה לכמה חדרים. בתקופה העבאסית נחפר ברצפת המבנה קבר שוחה. בקבר התגלו שרידי שלדים של שני פרטים: קבורה ראשונה של נקבה בת 30–50 (איור 4), וקבורה שנייה של ילד, ככל הנראה בן 10–15. מצפון-מזרח לבית החווה הגדול נחשף מבנה, הכולל חמישה חדרים בחלקו הדרומי-מזרחי, וחדר גדול או חצר בחלקו הצפוני-מערבי. למרות חסרונו של הקיר הדרומי של החדר הגדול או החצר, נראה כי מידותיו היו 18 × 24 מ'. במבנה התגלו כמה רצפות אבן.
אחוזות חקלאיות מטיפוס זה הוקמו בתקופה האומיית על ידי השליטים החדשים סמוך לצמתי דרכים חשובים, בהתאם לארגון מנהלי מחדש של האדמות (Hamarneh 2013:65). האחוזה ממוקמת לא הרחק מהדרך שהובילה מבאר שבע צפונה, ומן המקום שבו נחצתה על ידי הדרך הפונה מערבה שהובילה לערי חוף הים התיכון, עזה ואשקלון.
 
שטח J (איורים 5, 6). נחשפו בית חווה מלבני גדול (24 × 28 מ'), הכולל כמה חדרים, מגדל חציבות ובור מים. בית החווה מתוארך לתקופות הביזנטית, האומיית והעבאסית.
החדרים נבנו על מדרון מתון והושתתו בחלקם על קרקע טבעית ובחלקם על הסלע; בחלק מהחדרים התגלו תנורי חרס ומתקנים אחרים. בחדר מערבי במבנה התגלה חלק מאמפורה מהתקופה הרומית המאוחרת (טיפוס LR 1), לרבות שפתה, צווארה, כתפיה וחלק קטן מהגוף, הנושאת ארבע שורות של כתובת יוונית משוחה בצבע (dipinto), בעיקר לאורך הצוואר והכתפיים. אמפורות מטיפוס זה מתוארכות בדרך כלל למאה הה' לסה"נ, אך בצפון הנגב הן מתוארכות לרוב לתקופה הביזנטית המאוחרת. אמפורות מטיפוס LR I נושאות לעתים קרובות כתובות יווניות בצבע, שברבות מהן יש מוטיב נוצרי (Piéri 2005:78–79; Reynolds 2014).
המגדל נבנה על גבעה קטנה (כ-2 מ' גובה) ממערב לחדרי החווה. מן המגדל השתמרו שלושה קירות, שהושתתו על הסלע, מקיפים את הגבעה מצפון, ממזרח ומדרום. אף שהקירות מלמדים כי למגדל הייתה תכנית רבועה, הרי ששרידיהם מאפשרים רק ההערכה של אורכו (8.5 מ'). חלקלקה בנויה מאבנים גדולות מסותתות היטב תמכה את הנדבכים התחתונים של הקיר הצפוני (איור 7), שהשתמר טוב יותר משאר הקירות. על פי כלי החרס, המגדל נבנה במאה הה' או הו' לסה"נ. לקראת סוף התקופה הביזנטית קרס המגדל, כפי שמעידים כמה יסודות קירות מהתקופות האומיית והעבאסית שנבנו לתוכו (להלן).
סלע האם מצפון וממזרח למגדל פולס כנראה לפני בנייתו. במרחק 5 מ' מצפון למגדל נחצב בסלע המפולס בור מים שאליו מוליכה תעלה בנויה (איור 7). מדרגות בנויות יורדות למערב ממפלס פני השטח אל פתח הבור. מצפון-מזרח למגדל נחשף פיר חצוב גדול ומדורג בהיפוך (איור 8), אך משיקולי בטיחות החפירה הופסקה בעומק 3.5 מ' מבלי להגיע לתחתיתו. כלי החרס שנמצאו בעפר שמילא את הפיר מתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. שימושו של הפיר אינו ידוע.
בעוד שהמגדל היה בשימוש רק בתקופה הביזנטית, ייתכן שהשימוש בבור נמשך גם בתקופות מאוחרות יותר. בתקופה האומיית, לאחר שפולסו חומרי הבנייה שהתמוטטו מהמגדל, נוספו לבית החווה חדרים, וכך גם בתקופה העבאסית.
בתי חווה ובהם מגדלים התגלו במקומות שונים ביהודה ושומרון, בדרום הר חברון ובמזרח בקעת באר שבע–ערד, למשל בח'ירבת אל-קאצר (Magen 2008:229–230). מבנים אלה תוארכו לתקופות הרומית–הביזנטית, ויש חוקרים המפרשים אותם כחלק מביצורי הלימס (Hirschfeld and Kloner 1988–1989:16–17). חוקרים אחרים מתארכים אותם מוקדם יותר לימי הבית השני (ריקלין 1997; Hirschfeld 1997:33–71; 2000:712–720), בהתבסס בעיקר על אדריכלות המגדלים, ולא על ממצא חומרי. חפירות מאוחרות יותר תארכו מבנים דומים למאות הה' והו' לסה"נ ואילך (Magen 2008:229–236). התיארוך לתקופה הביזנטית נתמך בממצא משטח J, שחרסים הקדומים ביותר בו תוארכו למאות הה'–הו' לסה"נ. אמנם לא ברור אם הבור היה בשימוש רק בתקופה הביזנטית או גם בתקופות הבאות, אך מיקומו ממש מתחת למגדל עשוי ללמד כי המגדל לא שימש ביצור של הלימס ולא להגנה על הדרך הסמוכה, אלא שימש לתצפית על השדות והבור.
 
תוצאות החפירה מחזקות את המסקנות מחפירות וסקרים קודמים כי בשלהי העת העתיקה היה צפון הנגב מיושב בצפיפות וזרוע ביישובים חקלאיים, כגון בתי חווה במגוון גדלים, כפרים וכפרירים, לצד העיר באר שבע. יתרה מכך, תוצאות החפירה מאפשרות תובנות חדשות לגבי בואם של מוסלמים לצפון הנגב ובאשר לשינויים המנהליים שחלו עם הגעתם. ממצא מרכזי השופך אור על שינויים מנהליים אלו הוא האחוזה החקלאית הגדולה שנחשפה בשטח H. אחוזה מטיפוס זה, ובה מסגדּ ואגפי מגורים, שהוקמה בתקופה האומיית והמשיכה לתקופות מאוחרות יותר, לא הייתה ידועה בעבר בצפון הנגב.