נחפרו שני שטחים ונחשף בהם בור מים ששימש עד המאה הי"ט לסה"נ (שטח A) וקומת מרתף ובה שישה חדרים המתוארכת לתקופה הביזנטית (שטח B; איורים 2, 3). השרידים מהחפירה פורסמו בעבר (אייזנברג-דגן 2018א), ולהלן יפורסמו הממצאים. קומת המרתף קשורה לבית חווה מהתקופה הביזנטית שנחשף בעבר מעליה (Ustinova and Nahshoni 1994).

התגלו ממצאים על רצפות החדרים בקומת המרתף ובמפולות של הקירות והתקרה שמעליהן, ובהם שברים של כלי חרס ורעפים, שברים של כלי זכוכית, פיסת מתכת ושבלולים. כלי החרס והזכוכית מתארכים את השימוש במרתף לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הו' ותחילת המאה הז' לסה"נ). כלים מהתקופה האסלאמית הקדומה לא התגלו ולכן לא נראה שהמרתף המשיך לשמש בה.
 
הממצא הקרמי
מרבית שברי כלי החרס נחשפו בחדרים 3 ו-4 ובהם קנקנים (45%), כלי בישול (33%), כלי שולחן והגשה (20%), שכמחצית מהם קערות מיובאות, ונרות שמן (2%). בחדר 4 נחשפו שלושה קנקני עזה תמימים באתרם, באחד מהם התגלו כמה גלעיני זיתים.
 
קערות וקדרות. התגלה שבר של קערה או ספל מטיפוס FBW A1 (איור 1:4). כלים אלה עשויים מטין חום-כתום, הם נצרפו בצריפה מתכתית ולהם עיטור גלי חרות תחת השפה; הם יוצרו בירושלים במחצית השנייה של המאה הו' ובמהלך המאה הז' לסה"נ (Magness 1993:193–198). בחדרים 3–5 נחשפו קערות מחופות אדום שמקורן בקפריסין (איור 2:4, 3) ובאפריקה (איור 4:4); ייצורן החל במאה הו' לסה"נ (Hayes 1972:152–155, 379–382). עוד נחשפו קערות עמוקות מתוצרת מקומית שלהן שפה הנוטה מטה ומקופלת פנימה (איור 5:4); הן יוצרו בבית יוצר באזור קיבוץ מפלסים במאות הו'–הז' לסה"נ (אייזנברג-דגן 2018ב). כן התגלו קדרות פשוטות מדגם Arched-Rim Basin form, טיפוסים a2 ו-2b (איור 6:4–9), ששפתן מעובה או נוטה מעט מטה ודופנותיהן עבות ומעוטרות בסירוק גלי ישר; הן מתוארכות למאות הו'–הז' לסה"נ (Magness 1993:206–208).
 
כלי בישול. התגלו קדרות עמוקות במגוון גדלים, שלהן דופן דקה וזקופה והן מתוארכות למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 10:4; Magness 1993:211). התגלו גם מכסים במגוון גדלים של קדרות בישול, חלקם עמוקים ופעמוניים (איור 11:4, 12) וחלקם רדודים (איור 13:4, 14), המוכרים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הד'–הי' לסה"נ; Magness 1993:215). כן התגלו פך בישול שצווארו קמור מעט, שפתו נוטה החוצה ולו ידית אחת או שתיים המחוברת לשפה ולכתף (איור 15:4), ופך בישול נוסף שצווארו מזווה ושפתו מעובה ונוטה החוצה (איור 16:4). פכים דומים שימשו במאות הה'–הז' לסה"נ (Amir 2006).
 
אמפורות וקנקנים. התגלה שבר של אמפורה (איור 17:4), שלה צוואר גלילי ארוך ושתי ידיות היוצאות מהצוואר ומתחברות לכתף. אמפורות מטיפוס זה יובאו מצפון-מזרח אגן הים התיכון והן מתוארכות למאות הו'–הז' לסה"נ. 72% מכלל הקנקנים הם קנקני שק (איור 18:4–20) שלהם שפה זקופה, לעתים מקופלת פנימה, הנוטה מעט החוצה, ורכס בבסיס הצוואר. קנקנים אלה דומים לטיפוסים C1 ו-C2 שנחשפו ברחובות בנגב (Rosenthal-Heginbottom 1988:83–84). בחפירות שנערכו לאחרונה בשבטה תוארכו קנקנים מטיפוס זה, שלהם רכס בבסיס הצוואר, למחצית השנייה של המאה הה'–המחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ (Tepper et al. 2018). כן התגלו קנקני עזה (איור 21:4, 22), שלהם גוף גלילי צר ושפה קצרה וזקופה, מטיפוס 4 של מג'הרק (Majcherek 1995), המתוארך לסוף המאה הו'–תחילת המאה הז' לסה"נ.
 
נרות. התגלו כמה שברי נרות סנדל שיוצרו באובניים (איור 23:4). נרות אלה שכיחים בדרום הארץ ובדרום ירדן באתרים המתוארכים למחצית השנייה של המאה הה'–המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ (Rosenthal and Sivan 1978:122).
 
חרסים מעוטרים. נחשפו כמה שברים של פכים, פכיות וקנקנים שעוטרו לפני צריפתם. בעיטורים טביעה של דגם אדרת הדג, קווים ונקודות (איור 1:5, 2) ושרידי כתובת (איור 3:5). עוד התגלו חרסים שנקדחו בהם חורים לאחר צריפתם (איור 4:5), אולי כדי לתקנם או ליצור מתקן לסינון.
 
רעפים. נחשפו מעט שברים של רעפים קמורים (איור 5:5) ושטוחים (איור 6:5), שהתמוטטו כנראה לתוך המרתף משטח בית החווה שהיה מעליו.
 
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
 
נחשפו 23 שברי זכוכית שהשתמרותם גרועה, רובם אינדיקטיביים והם שברי בקבוקים מהמאות הד'–הז' לסה"נ. לאחד הבקבוקים, שהתגלה בחדר 3, דופן דקה ושפה מקופלת פנימה (איור 1:6). בקבוק דומה נחשף, למשל, בחפירה אחרת בבאר שבע (הרשאה מס' 3773-A). לבקבוק אחר מחדר 3, שממנו התגלו שברים אחדים, דופן דקה וגוף מנופח לדפוס בניפוח כפול, והוא מעוטר בדגם רדוד של צלעות אנכיות בחלקו העליון (איור 2:6). באותו סל נמצאו גם שני שברים קטנים בצבע ירוק זית בהיר המעוטרים בניפוח כפול, האחד בדגם צלעות רדוד והשני בדגם בליטות מעוגלות. ניפוח כפול (optic blowing) מוכר משלהי התקופה הביזנטית ומהתקופה האומיית. בקבוקים שלהם עיטור צלעות דומה נתגלו, למשל, בחפירה אחרת בבאר שבע (טליס 2015) ובמילוי קבר באשקלון (Katsnelson 1999: Fig. 4:15).
 
המרתף שנחשף בחפירה הוא מהשלמים שנחשפו בשנים האחרונות בבאר שבע ותוארכו לתקופה הביזנטית. מכלול הכלים שהתגלה מוכר מאתרי מגורים בדרום הארץ מהתקופה הביזנטית ומלמד על אופן השימוש בחדרי המרתף. החדרים המזרחיים (חדרים 3–6) שימשו לאחסון ובישול: הקנקנים שימשו לאחסון נוזלים ותבואה, והקדרות שימשו כנראה להכנת עיסת הדגן לפני אפיית הלחם בחדר 4 שבו נחשף טבון (אייזנברג-דגן 2018א; Wodzińska 2010:301). נוסף על כך, כלי ההגשה מלמדים על אורח חיים פעיל במרתף. מתחם הבישול במרתף פעל במקביל לאזור בישול עילי (Ustinova and Nahshoni 1994). מרתפים ובהם אזורי בישול ואפייה מוכרים מחוות בבקעת באר שבע מהמאה הו' לסה"נ.