תל שבח (4 מ' גובה מעפה"י) שוכן בשרון, סמוך למושב תנובות ממזרח (איור 1). בסקרים אחדים שנערכו בסביבה (ינאי 2017: אתר 55) תועדו שרידים מהתקופות הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית, ובהם גתות מרוצפות בפסיפס, שרידי מבנים ושברים של כלי חרס, כלי זכוכית וכלי אבן. באתר נערכו שתי חפירות: באחת נחשפו שרידי מבנים מהתקופה הרומית (ברינק תש"ס [איור 1: 2692-A]) ובאחרת — משטחי אבן מהתקופה הביזנטית (ינאי תשנ"ח [איור 1: 2477-A]).

בחפירה זו (איור 2) נפתחו ארבעה ריבועי חפירה בשוליים המערביים של התל, ונחשפו שרידי גת מורכבת מהמאות הא'–הב' לסה"נ שהשתמרה גרוע וכבשן יוצרים מהמאות הה'–הו' לסה"נ.
 
הגת. נחשפו משטח דריכה מרוצף פסיפס (9L; 5.0 × 7.6 מ', 0.1 מ' עומק; איור 3), שני אגני שיקוע קטנים מלבניים (5L, 6L; 1.0 × 1.5 מ', 0.8 מ' עומק) ובור איגום מלבני גדול (7L; 2.0 × 2.2 מ', 2 מ' עומק). רצפת הפסיפס ואגני השיקוע התעוותו בשל תנועות בקרקע (ר' נספח גיאולוגיה). רצפת הפסיפס של משטח הדריכה השתמרה בחלקה המערבי, והיא עשויה מאבנים לבנות, גסות, שהושתתו על אבני גוויל קטנות (15L) ולוכדו בחומר מליטה אפור בהיר. בדופן הצפונית של אגן השיקוע הדרומי נחשף נקב שניקז את הנוזלים לאגן השיקוע הצפוני. ממנו, דרך נקב נוסף בדופנו המערבית, נוקזו הנוזלים לבור האיגום. הנקב שבין שני אגני השיקוע נחסם בשבר של כלי חרס ובטיח ורדרד. חסימה זו ביטלה את הניקוז מהאגן הדרומי; זמנה אינו ידוע. בבור האיגום שנחפר בחלקו לא השתמרה הדופן הצפונית. על דופנו המזרחית נמצאו שלוש שכבות של טיח הידראולי ורדרד, המלמד כי היו שלבי תיקון אחדים וכי השימוש בבור היה ממושך. מדרום לבור האיגום ולשני האגנים נתגלו שרידים מקוטעים מרצפת פסיפס של משטח עבודה. רצפה זו נחתכה בשלב מאוחר יותר, בזמן בניית כבשן היוצר (ר' להלן).
בגת נחשפו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית (המאות הא'–הב' לסה"נ), ובהם קדרת בישול (איור 1:4), סירי בישול (איור 2:5–4), קנקני שק (איור 5:4–11) ופך (איור 12:4). על פני השטח נחשף טובולוס (איור 13:4).
 
כבשן יוצר. לאחר שיצאה הגת משימוש הוקם באזור משטח העבודה שמדרום לבור האיגום כבשן יוצר עגול (10L; 2.5 מ' קוטר, 0.9 מ' עומק; איור 5); הוא נחשף בחפירה רק בחלקו. הכבשן נחפר באדמה ודופן באבני גזית ובאבני גוויל בינוניות שחופו בלבני בוץ. במרכז תא הבערה הוצב עמוד מרכזי עגול, שנבנה מאבני גוויל קטנות. בצדי העמוד נחשפו לבנים צרופות שתמכו בקשתות; הקשתות שרדו בחלקן. נראה כי רצפת הכלים של הכבשן נהרסה וקרסה.
בתוך הכבשן התגלו קערת LRC (איור 14:4), המתוארכת לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ), ולבנת בוץ (0.17 × 0.2 מ', 0.05 מ' עובי).