בסקר שנערך בעבר בסביבת החפירה תועדו שרידי יישוב וממצאים רבים המתוארכים למן תקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה הממלוכית (כהן-תבור 2014: אתרים 29–31, 53, 54). בחפירה שנערכה ממערב לשטח החפירה נחשף בית קברות מתקופת הברונזה המאוחרת 2ב' (אטרש 2016; איור 1: 5438-A). בחפירה שנערכה מדרום-מזרח לשטח החפירה התגלו ממצאים רבים, ובהם ממצא קרמי ומטבעות מתקופות הברונזה התיכונה, הברזל, הפרסית, הלניסטית, הרומית והביזנטית, שנסחפו כנראה למקום מאתרים סמוכים (הורוביץ 2015; איור 1: 7198-A). על רוב כלי החרס נראתה צמידה של משקע גיר, המלמדת על סביבה שהייתה מוצפת מים, ואכן בחפירה התגלתה שכבת טרוורטין.
בחפירה הנוכחית נפתחו ארבעה שטחי חפירה (A–D; איור 2), ובכולם נחשף סלע טרוורטין רך מתחת לשכבת אדמה עבה (0.7–1.0 מ'). בשטח A נמצאו שברי כלי חרס רבים מתקופות הברונזה התיכונה, ההלניסטית, הרומית והביזנטית. בשטח C נחשף בית קברות מהתקופה הרומית המאוחרת. בשטחים B ו-D לא נמצאו ממצאים קדומים.
 
שטח A
מעל לסלע הטרוורטין נמצאה שכבת סחף (100L, 104L), ובה אבנים קטנות ושברי כלי חרס רבים מן התקופות הברונזה התיכונה, ההלניסטית, הרומית והביזנטית ומעט שברים של כלי זכוכית (לא צוירו). רוב שברי כלי החרס, בעיקר אלו מן התקופות הקדומות, נמצאו מכוסים בצמידה עבה של משקע גיר, בדומה לממצאים מהחפירה הסמוכה (הורוביץ 2015), המלמדת על סביבה שהייתה מוצפת מים.
 
שטח C (איורים 3–5)
נחשף בית קברות, ובו שרידי מבנה מלבני (106L), מסד אבן רבוע (113L) וחמישה קברי שוחה (108L–112L), כולם בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. בכל השטח נחשפה שכבת גיר מהודק (115L), ועליה שרידי פיח ושרפה. מבנה 106 (2.35 × 3.00 מ'; איורים 6, 7) נבנה מבסיס ומעליו מבנה על. הבסיס (0.8 מ' גובה) נבנה אבני גוויל בינוניות בתוך תעלות יסוד שנחפרו בשכבת אדמה (107L); הוא הושתת על סלע הטרוורטין. ראש הבסיס פולס בשכבת טיח עבה, קשה ולבנה (116L), שגובהה זהה לזה של שכבה 115. מעל הבסיס נבנה מבנה על (כ-0.8 מ' גובה; איור 7), הכולל שתי שורות של אבני בנייה גדולות מנארי וביניהן מילוי של אבני גוויל בינוניות וקטנות. לא הובחן במבנה פתח או חלל כלשהו. שימושו של המבנה אינו ברור.
אל המבנה צמודים מצפון שני בורות אפר (117L, 118L; 0.8 מ' קוטר, 0.3–0.4 מ' עומק), החפורים בשכבת הגיר המהודק 115. את בור 117 חותך קבר שוחה 112 (איור 8). הבורות היו מלאים באדמה מעורבת בפיח ואפר; אדמה זו מפוזרת גם סביב הבורות והכתימה את שכבת גיר 115 ואת השוליים של קברי השוחה. הבורות נמצאו ריקים מממצא.
מסד אבן 113 (1 × 1 מ', 0.7 מ' גובה; איורים 5, 9) נבנה משני נדבכים של אבני נארי מסותתות. מסביבו ניכרים סימני אפר. שימושו של המסד אינו ברור.
חמשת קברי השוחה 108–112 (איורים 8, 9) נחפרו לתוך שכבת הגיר המהודק 115 ולשכבת האדמה שמתחתיה. שוליהם נבנו באבנים קטנות וכוסו בטיח. הקברים נמצאו מכוסים באבני נארי מסותתות. בקבר 112 אבני הבנייה צרות ומוארכות (ר' איור 8). צמוד לחלקה הפנימי של כל אחת מהדופנות המזרחיות של קברים 109 ו-110 נמצאו שברי כלי זכוכית, המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (גורין-רוזן, להלן). בקבר 110 נמצא ליד שברי הזכוכית שבר נר חרס מהתקופה הרומית (לא צויר). בשטח שבין הקברים למבנה נמצאו מעט חרסים המתוארכים לתקופה הרומית (לא צוירו). בנייתם וכיוונם של קברי השוחה דומה לאלה של קברי שוחה המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית שהתגלו בגליל התחתון ממזרח לטמרה העמק (הרשאה מס' 7704-A) ובשולי הכפר נין (דללי-עמוס 2018).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירת קברים 109 ו-110 נמצאו שברי כלי זכוכית, צמוד לדופנות המזרחיות של הקברים. הכלים מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת ומייצגים מצד אחד את התוצרת המקומית המוכרת בגליל ומצד שני קבוצת כלים מזכוכית חסרת צבע שהובאה ממרכז ייצור מרוחק ומעידה על קשרי מסחר ועל מעמדם הגבוה של הנקברים.
בתקופה הרומית היה דמיון רב בצורות הכלים שיוצרו בכל רחבי האימפריה, במזרח ובמערב. למרות זאת ישנם כמה מאפיינים מקומיים מבדילים, בעיקר טיב החומר ואופן העיבוד. ההבחנה בין כלי זכוכית שיוצרו מזכוכית שנעשתה באזור לבין כלים שיוצרו מזכוכית אחרת, הנבדלת בטיבה, בגונה, באיכותה ובבליה המכסה את פני הכלי, מאירה על חייהם של הנקברים.
 
קבר 109. נמצאו שברי זכוכית רבים (סל 1012) שמהם שוחזרו חלקים של שלושה בקבוקים/פכים (איור 1:10–3) עשויים זכוכית חסרת צבע ומכוסים בשכבה עבה של בליה זהובה קשה שאיכלה את הדופן. כלי מס' 1 הוא בקבוק/פך גלילי, שחלקו העליון שוחזר משברים רבים של שפה וצוואר, שאליו שויכו אחד משלושת הבסיסים שנמצאו וחלק משברי דופן, שבאמצעותם שוחזר כל גובה הכלי. לבקבוק/פך מס' 1 שפת משפך קצרה מעוגלת באש, ומתחתיה כרוך חוט זכוכית אופקי שיוצר מעין מדרגה. לבקבוק צוואר קצר ורחב וכתף מעוגלת. דופנות הכלי זקופות, הגוף גלילי והבסיס, שנמצא בנפרד ושוחזר מכמה שברים, דחוף פנימה לקער נמוך. הבסיס דק יחסית לבסיס בקבוקים. אף שלא נמצאו בקבר שברי ידית שיכולה לסייע בשחזור הכלי כפך, צורתו מרמזת גם על אפשרות זו. בסיסים מס' 2 ו-3 דומים לבסיס של כלי מס' 1 אך נבדלים מעט בגודל. כולם עשויים מאותו סוג של זכוכית חסרת צבע באיכות גבוהה המכוסה בבליה אופיינית. לא נמצאו שברי שפות נוספות או חלקים אחרים מכלים מס' 2 ו-3.
טיב הזכוכית חסרת הצבע של הכלים והבליה המאפיינת אותה מוכרים מכלי זכוכית המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ שנמצאו בכמה חפירות בארץ ישראל. טיפוס זה של כלים מעוטר לעתים בחריתות של פסים אופקיים רדודים על פני הכלי. הזכוכית חסרת הצבע המאפיינת את הקבוצה הזו שונה מהזכוכית המקומית, ולרוב היא מזוהה עם זכוכית שיוצרה במצרים או זכוכית שהייתה בשימוש רב במערב האימפריה הרומית ומקום ייצורה במזרח אינו ידוע.
בקבוק מס' 1 משתייך לטיפוס המוכר במערב האימפריה הרומית ומתוארך למן סוף המאה הב' עד סוף המאה הד' לסה"נ (Cylindrical bottle-flasks; Isings 1957:120–121, Form 102, ושם הפניות נוספות לממצא מקברים בפרובינציות הרומיות המערביות). לא נמצא בארץ אף כלי הזהה בכל מאפייניו לכלי מס' 1; עם זאת כלים אחדים דומים לו בחלק ממאפייניהם. כך למשל שני כלים מאוסף המוזיאון הפרנציסקני בנצרת, שמוצאם מיוחס לבית שאן: בקבוק גלילי שצווארו קצר ושפתו שונה מזו של כלי מס' 1, ופך גלילי שלו צוואר קצר ורחב ושפת משפך (Bagatti 1967:224–225, 231–232, Figs. 1:30, 5:108). באוסף זה בנצרת נמצא גם בקבוק גדול שלו גוף דמוי חרוט שעוטר בחריתה של פסים אופקיים דקים על הצוואר והגוף, שמוצאו בבית שאן ועל סמך צורתו ניתן לשייכו לאותה קבוצת כלים שמקורה אולי במרכז ייצור מרוחק (Bagatti 1967:224–225, Fig. 1:8). באוסף דובקין במוזיאון ישראל נמצא פך גלילי שצורתו דומה, אך הוא יוצר מזכוכית בגוון ירקרק-תכלכל (Israeli 2003:257, Cat. No. 332). באוסף המוזיאון באונטריו שבקנדה, שבו כלים רבים שהגיעו מהמזרח התיכון ומשויכים לתוצרת Syro-Palestine, ישנם שני פכים ובקבוק, שלהם מאפיינים דומים לזה של כלי מס' 1. הפכים תוארכו למחצית הראשונה של המאה הד' לסה"נ והבקבוק לשלהי המאה הג' וראשית המאה הד' לסה"נ (Hayes 1975:102, 110, Pl. 24:363–364, cylindrical flagons; Pl. 25:410 bottle).
 
קבר 110. נמצאו שברי זכוכית (סל 1011), שרופאו לחלק עליון וחלק תחתון של בקבוק (איור 11), שלו שפת משפך מוארכת וקצה השפה מעוגל באש ברישול, צוואר קצר, כתף קצרה מעוגלת, בסיס דק יחסית דחוף פנימה, גוף כדורי ודופנות דקות. טיב החומר והצורה אופייניים לתוצרת המקומית בגליל במאות הג'–הד' לסה"נ. בקבוק דומה, אך כמעט כפול בגודל, שממנו שרד רק החלק העליון, נמצא בקבר בחניתה, שתוארך למאה הג' וראשית המאה הד' לסה"נ (Barag 1978:26–27, Fig. 13:54, ושם הפנייה לבקבוקים מבית שערים). בקבר בחורפיש שתוארך למאה הג' לסה"נ נמצאו שני בקבוקים דומים, אך גדולים יותר, בהבדלים קטנים באופן עיצוב השפה ובתוספת של חוט על צווארו של אחד הבקבוקים (Gorin-Rosen 2002:162*–164*, Fig. 13:56–57, ושם הפניות לקברים בצור ובקפריסין). טיפוס זה מוכר גם במערב האימפריה הרומית, שם הוא הופיע לראשונה במחצית השנייה של המאה הג' והמשיך למאה הד' לסה"נ (Isings 1957:123–125, Form 104b, ושם דיון והפניות רבות).
 
המידע על הקבורה בבית שאן בתקופה הרומית מוגבל. עד כה פורסמו רק קברים אחדים מבתי הקברות שסביב העיר. הרבה מכלי הזכוכית שנמצאים באוספי מוזיאונים, כמו אוסף המוזיאון הפרנציסקני בנצרת, נאספו בחפירות באזור בית שאן והגליל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הכ'. כלים נוספים נמצאו בחפירות המשלחת האמריקנית שחפרה בבית שאן בשנות ה-30 של המאה הכ' ונמצאים כיום באוסף המוזיאון האוניברסיטאי בפילדלפיה. מכאן חשיבותן של תגליות חדשות, כמו קבוצת הבקבוקים שהתגלתה בתל תאומים, המאפשרות ניתוח ותובנות נוספות על תושבי עמק בית שאן בתקופה הרומית.
הכלים שנמצאו בשני הקברים הסמוכים למבנה מייצגים כלים סגורים מטיפוסים מוכרים, אך נוסף על כך, שלושת הכלים שנמצאו בקבר 109 מייצגים כלים שיוצרו מזכוכית שאינה מקומית. ייתכן שהכלים הובאו ממרכז ייצור מרוחק, למשל במצרים, או שהזכוכית חסרת הצבע יובאה לבתי מלאכה מקומיים, הותכה ושימשה לייצור כלים אלה. המשמעות היא שכלים אלה מייצגים יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו הנדרשת להשגת כלי כמו זה שנמצא בקבר 110, המייצג את התעשייה המקומית, ומקורו אולי בסביבת בית שאן או מהגליל. כלים אלה מלמדים על העדפה ברורה לזכוכית איכותית יותר, חסרת צבע ושקופה יותר. המקורות הכתובים מלמדים על יוקרה של הזכוכית חסרת הצבע בתקופה הזו.
בלוח התעריפים (צו המחירים המרביים) שהפיץ הקיסר דיוקלטיאנוס באנטיוכיה בשנת 301 לסה"נ, ששבריו נתגלו בעיר אפרודיסיאס בדרום מערב תורכיה (Stern 2007:375–378), מצוינים תעריפים לשני סוגי זכוכית — זכוכית יהודאית וזכוכית אלכסנדרונית מאלכסנדריה שבמצרים — ולשלושה מוצרים — זכוכית גולמית, כלי זכוכית וחלונות זכוכית. יש שני הבדלים בין שני סוגי זכוכית אלה: הראשון בגוון הזכוכית — היהודאית ירקרקה והאלכסנדרונית ככל הנראה חסרת צבע — והשני, המשמעותי יותר, במחיר (Stern 2007:375). ייצורה של זכוכית חסרת צבע היה מורכב ויקר יותר, ולכן הזכוכית האלכסנדרונית יקרה יותר ונחשבה יוקרתית ביחס לזכוכית היהודאית הירקרקה. המקורות היהודים מלמדים גם הם כי מחירה של הזכוכית חסרת הצבע יקר יותר: "בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים" (בבלי, מועד קטן, כז ע"א, ק).
חשיבותם הרבה של ממצאי הזכוכית שהתגלו בקבר 109 בכך שהם מאירים את יכולתם הכלכלית ונטיית ליבם של תושבי בית שאן בתקופה הרומית המאוחרת לכלים נאים ומשובחים.
ממערב למבנה (107L) התגלה שבר צוואר של בקבוק זכוכית (לא צויר) מקבוצת הבקבוקים דמויי הפמוט. בקבוקים מטיפוס זה הופיעו בשלהי המאה הא' והמשיכו עד ראשית המאה הג' לסה"נ.
מלבד שברי הזכוכית שנמצאו בקברים, נמצאו שברים אחדים של זכוכית גם בשכבות הסחף בשטחים A ו-C (לא צוירו): שבר של שפת קערה עם כפל דו-צינורי חלול (102L), שבר של שפת פכית משפכית מקופלת פנימה (102L) ושבר של בסיס טבעת חלול של קערה או פכית (104L), המתוארכים כולם לתקופה הרומית המאוחרת. עוד נמצא בשכבת הסחף בשטח A שבר של בסיס גביע יין טבעתי חלול, המתוארך לתקופה הביזנטית (100L). כלים אלה מוכרים היטב מחפירות באזור בית שאן ומאזורים אחרים.
 
סיכום
בחפירה נחשף חלק מבית קברות, ובו מבנה, מסד אבן, בורות אפר וקברי שוחה שעליהם כיסויי אבן. לא נמצאו ממצאים המאפשרים לתארך את המבנה, המסד ובורות האפר, ואי אפשר לקבוע למה הם שימשו. עם זאת, נראה כי הם נבנו קודם לכריית קברי השוחה, וייתכן שהשימוש בהם נמשך גם לאחר כריית קברים אלה. קברי השוחה מתוארכים על פי כלי הזכוכית ושבר הנר שהתגלו בקברים 109 ו-110, והיו כנראה שעונים על דופנות הקברים, לתקופה הרומית המאוחרת. קברי השוחה שימשו כנראה את תושבי היישוב בחורבת נעתר הסמוכה מהתקופות הרומית והביזנטית. על פי ממצא הזכוכית הייחודי מהקברים, תושבי יישוב זה היו אמידים. על פי הממצאים בחפירה ניתן לשער שבחורבת נעתר, כמו ביישובים טמרה-העמק ונין, הייתה לתושבים אותה זיקה תרבותית והם נהגו לקבור את מתיהם בקברים באופן דומה.