הדרך הרומית העוברת ביער יתיר נבנתה בציר צפון–דרום וחיברה בין הר חברון להר הנגב. נראה כי היא ממשיכה צפונה לכיוון חברון וירושלים. הדרך נזכרת במחקרים רבים על האזור שבהם מציינים תחנות דרכים, בארות מים, מאגרי מים, תחנות משמר ומגדלי משמר שנבנו לאורכה (באומגרטן וזילברקלנג 2015: אתרים 196, 208–210, 220, 224; זילברקלנג 2019; משל 1970; רול 1976; שמואלי 2010). כיום נראה על פני השטח קטע דרך באורך כ-4 ק"מ, שהשתמר היטב, ממצפה קריות למחצבת דרגות. על פי הסקרים כוללת הדרך אבני שוליים, ריצוף, קירות תוחמים, שרידי פילוס ומדרגות בנויות וחצובות (באומגרטן וזילברקלנג 2015: מבוא, דרכים). במרחק כקילומטר אחד מדרום-מערב לחפירה וכ-100 מ' מצפון לדרך הרומית נחשפו בעבר שרידי מגדל שדה, קירות, חציבות ומדרגת עיבוד (זילברקלנג 2019).
 
במהלך החפירה נוקו כ-80 מ' מהדרך הרומית — נוכשה עשבייה מהדרך וכמטר אחד משני צדיה, וכן הוצאו והורחקו אבנים נפולות והובלט תוואי הדרך (איור 2). נחשף קטע דרך (5.8 מ' רוחב) התחום בשני קירות שנבנו משתי שורות אבנים (0.6 מ' רוחב; איור 3) והשתמרו לגובה נדבך אחד. בקירות שולבו אבנים גדולות, כרוחב הקיר ואף יותר. בקטע הדרך שנחפר לא נחשף ריצוף. לרוחב הדרך נבנו מדרגות בהתאמה לתוואי השטח ובמרחק לא קבוע זו מזו, לצורך גישור על שינויי גובה. הקירות התוחמים את המדרגות נבנו משורת אבנים אחת (כ-0.25 מ' רוחב; איור 4), שדופנה משני צדיה באדמה. בחפירה נמצאו מעט שברי כלי חרס קטנים, שחוקים ולא אינדיקטיביים. סגנון הבנייה והכשרת תוואי הדרך אופייניים לתרבות הרומית, אך העדר אבני מיל מקשה על התיארוך המדויק. לאורך הדרך שרידים מתקופת הברזל וייתכן כי הדרך שהוסדרה בתקופה הרומית מושתתת על תוואי דרך קדום יותר.