בתל יבנה ובסביבתו נערכו סקרים וחפירות רבות (לסקירה מקיפה, ר' טקסל תשס"ה; נדב-זיו ואחרים 2022; Fischer and Taxel 2007; Kletter and Nagar 2015). בחפירה שנערכה בשנים 2010–2011 ממזרח לתל נחשפו שרידי מכלול נרחב של מבנים ותעשיית כלי חרס מן התקופה הביזנטית (ינאי 2014). בשנים 2019 עד דצמבר 2021 נערכה חפירה נרחבת ממזרח ומדרום-מזרח לתל (שטחים A, B, C, G; הדד ואחרים 2021; נדב-זיו ואחרים 2021; נדב-זיו ואחרים 2022). החל משנת 2021 מתקיימת חפירה נוספת בשטחים נרחבים ממזרח לתל ומדרומו (בצר, וורגה וקוגן-זהבי 2022; וורגה, בצר וויינגרטן 2022; עבאדי-רייס, בצר ווורגה 2022; בצר, וורגה ויוזפובסקי 2023; גולדינג-מאיר ואחרים 2023; דודסקו, בצר ווורגה 2023; וורגה, בצר ושתיל 2023; יוזפובסקי, וורגה ובצר 2023).
שטח 2M משתרע באזור הצפוני-המזרחי של החפירה, סמוך לאפיקו של נחל שורק ממערב, במרחק של כ-480 מ' מדרום-מערב לחלקו הגבוה ביותר של תל יבנה. נחפרו כ-20 ריבועים (איור 2), ונחשפו בהם מפלסי פעילות משלהי תקופת הברונזה התיכונה או ראשית תקופת הברונזה המאוחרת (שכבה 3), שרידי שדה כבשנים לייצור כלי חרס וקברים מתקופות הברזל 2ב'–ג' (שכבה 2), ובהם הובחנו שלושה שלבים (ג'–א'), ושרידי מבנה מהתקופה הרומית המאוחרת (שכבה 1).
 
שכבה 3 — שלהי תקופת הברונזה התיכונה או ראשית תקופת הברונזה המאוחרת
השרידים משכבה זו נתגלו בעיקר בחלקו הדרומי-מזרחי של השטח. נמצאו מפלסי פעילות שהורבדו על חול (45082L, 45094L, 45136L, 45140L; איור 3). במפלסי הפעילות נחשפו שברי כלי חרס, ובהם שברים אחדים של כלי יבוא מעוטרים ממשפחת כלי 'שוקולד על לבן', עצמות בעלי חיים, פריטי צור, ממצא אורגני וחרוזי עצם אחדים. על סמך בחינה ראשונה של ממצא כלי החרס נראה שיש לתארך מפלסים אלו לשלהי תקופת הברונזה התיכונה או לראשית תקופת הברונזה המאוחרת (המאה הט"ז לפסה"נ).
בחלק הצפוני של שטח החפירה התגלתה הצטברות של אדמה חרסיתית מעורבת בחול, שהכילה שברי כלי חרס האופייניים לשכבה 3. החפירה בחלק זה לא העמיקה מספיק כדי לקבוע אם מפלסי הפעילות שהתגלו בחלק הדרומי-מזרחי של השטח משתרעים גם באזור זה.
 
שכבה 2 — תקופות הברזל 2ב'–ג'
שלב 2ג'. משלב הפעילות הקדום בשכבה זו נתגלו שני ריכוזים של שברי כלי חרס מתקופות הברזל 2ב'–ג', האחד בחלקה הדרומי של החפירה (45031L, 45091L) והאחר בצפונה (45135L). בריכוז הדרומי נתגלו כמה קערות מזוות קטנות לצד נרות צבוטים שלהם תחתית שטוחה (45031L), וממזרח להם שברים של קנקני אגירה, פכית תמימה, שבר קערת מורטריום וכלים נוספים שרוכזו ברצועה מלבנית צרה (45091L). בריכוז הצפוני נמצאו שברים של נרות אחדים, קערות מזוות וקנקני אגירה, וכן עצמות אדם אחדות (איור 4). ריכוזים דומים של שברי כלי חרס נמצאו בשטח H לצד קברים שתוארכו לתקופת הברזל 2; על פי סגנונם של הקברים ייתכן שמוצאם של הנקברים בהם באשור (בצר, וורגה וקוגן-זהבי 2022).
 
שלב 2ב'. משלב זה נתגלו שרידי שדה כבשנים, שהשתרע על פני אזור נרחב החורג מגבולותיו של שטח 2M. נחשפו שרידים משלושה כבשני חרס שהשתמרו טוב (45037L, 45077L ו-45134L; איור 5) ושרידים ממתקן נוסף בדרום-מערב השטח (45133L; איור 6), כנראה גם הוא כבשן, שהשתמר גרוע כתוצאה מבנייה מעליו בשכבה 1. החפירה שנדרשה להקמת כבשני החרס פגעה בשרידים הקדומים משלב 2ג' ובמקומות מסוימים אף בשרידים משכבה 3. שלושת הכבשנים שהשתמרו טוב הם כבשנים מטיפוס Updraft Kiln, שבהפעלתו האוויר החם עולה ביניקה מתעלה מתחת לרצפת הכלים אל פתח בחלקו העליון של הכבשן. כבשנים אלה נבנו מלבני בוץ צרופות ומחומר לבני בוץ דחוס וצרוף ובו כמות גבוהה למדי של חומרים אורגניים. השתמרו בהם רצפת כלים, תא בערה ותעלת הסקה המוליכה אל תא הבערה. תעלת ההסקה שימשה להזנת חומרי בערה, לוויסות האוויר ולפינוי האפר והסיגים שהצטברו בתא הבערה בין ההפעלות של הכבשן.
כבשנים 45037 ו-45077, הדומים בתכניתם ובגודלם, הם כבשנים סגלגלים גדולים (2.3–2.4 מ' קוטר). בשניהם נתגלתה תעלת הסקה ארוכה (1.4 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב); בכבשן 45037 נחפרה התעלה במלואה (1.25 מ' עומק). רצפת הכלים של שני הכבשנים נחה על קשתות, שנבנו בניצב לתעלת ההסקה ונתמכו בארבע אומנות. בין האומנות נבנו מחיצות מלבני בוץ, שיצרו 15 חורים מפולשים שאפשרו מעבר של חום מתא הבערה אל תא הכלים.
כבשן 45134 הוא כבשן דמוי אגס, הקטן מהשניים האחרים. בתא הבערה (כ-1 מ' קוטר) חמישה חורים מפולשים שהוליכו את החום אל תא הכלים. שניים מתוך החורים המפולשים נקבעו בתקרת תעלת ההסקה, הדומה לתעלות של הכבשנים הגדולים. כבשן נוסף מטיפוס זה שהשתמרותו טובה נחשף בשטח U, המרוחק כ-50 מ' מדרום לשטח 2M. סמוך לכבשן זה נתגלו שרידים ממתקנים נוספים, כנראה כבשני חרס.
סמוך לכבשנים משטח 2M וביניהם נתגלו ריכוזים של פסולות ייצור, ובהם שברים של קנקני אגירה מטיפוס קנקן אובלי שלו כתף מזווה, שפה מעובה קצרה הנוטה לעתים חוצה וידיות לולאה הבולטות מנקודת הזיווי לגוף הקנקן. טיפוס זה מתוארך לרבע האחרון של המאה הח' לפסה"נ ונפוץ במאה הז' לפסה"נ (Waldbaum 2011:188–189). חלק משברי הקנקנים בסביבת הכבשנים עברו צריפת יתר ואחרים התעוותו כתוצאה מאוויר שנלכד בטין טרם השרפה. בנוסף, נחשפו מפלסי אפר שפונה מהכבשנים וריכוזים גדולים של גלעיני זיתים שרופים, המלמדים אולי כי הכבשנים הוזנו בגפת.

שלב 2א'. בתא הבערה של כבשן 45037 נתגלו שרידים של שלושה נקברים. על העצמות לא נראים סימני שרפה, ולכן אפשר לקבוע שהנקברים הונחו במקום לאחר שהכבשן יצא משימוש. נקבר אחד נמצא בארטיקולציה ושני הנקברים האחרים נמצאו במנח העשוי ללמד כי הוכנסו בחופזה אל תוך הכבשן מכיוון תעלת ההסקה. מצפון-מערב לכבשן 45077 נחשף קבר שוחה שכוסה בשברי גוף של קנקנים (45151L; איור 7). סמוך לקבר מדרום נמצאו עצמות אדם פזורות, ונראה כי תכולת הקבר נסחפה ברובה אל מחוצה לו.
 
שכבה 1 — התקופה הרומית המאוחרת
בחלקה הדרומי-מערבי של החפירה נתגלו שרידי מבנה (כ-50 מ"ר; איור 8) ובמרחק של כ-5 מ' ממזרח לו נמצאו שרידי בור אשפה (45092L). המבנה תוארך על סמך ממצא קרמי לתקופה הרומית המאוחרת. מעל שרידי המבנה התגלו מפולות של אבני כורכר וקירטון מקירות המבנה. במבנה זוהו שני חדרים (A ו-B), שהשתמרו בהם חלק מהקירות ללא רצפות. מצפון לחדר A התגלה ריצוף אבן (45036L), שהקשרו ושימושו אינם ברורים. בחדר A השתמרו רק שני קירות (45035W, 45042W). יסודות קיר 45035 פגעו במתקן 45133 משכבה 2ב' ששימש כנראה כבשן. הקיר הדרומי 45042 נמשך לכיוון מערב מעבר לגבולות החפירה הנוכחיים. בחדר A, סמוך לפן הצפוני של הקיר הדרומי, נחשפו קנקני אגירה האופייניים למאה הב' לסה"נ. חדר B נחשף במלואו, פרט לקירו המערבי. יסודותיו הונחו בתוך הצטברות פסולת ייצור ואפר (45040L), שמקורם כנראה בכבשנים משכבה 2. בפינתו הדרומית-מערבית של החדר נמצאו שבעה מטבעות קרובים זה לזה, אולי מטמון שהונח במקום. נראה כי האזור שמצפון לחדר B (45023L) פולס עם הקמת המבנה במטרה לשמש חצר.
 
אופי היישוב בתקופת הברונזה התיכונה/ראשית תקופת הברונזה המאוחרת (שלב 3) אינו ברור בשל השרידים המעטים שנמצאו בחפירה. מאפייניהם של מפלסי הפעילות מתקופה זו עשויים ללמד על קיומם של מבנים באזור זה שממזרח לתל, אולם היעדרם של שרידים אדריכליים מותיר הנחה זו בספק בשלב זה. שרידים נוספים מתקופת הברונזה התיכונה נחשפו לאחרונה בשטח H, המרוחק כ-125 מ' מצפון לשטח 2M (גולדינג-מאיר ואחרים 2023), ובשטח U, שמדרום לשטח 2M.
ריכוז כלי החרס מתקופות הברזל 2ב'–ג' (שכבה 2, שלב 2ג'), שקדם להקמתו של שדה הכבשנים, עשוי להיות קשור לקבורה, בשל הדמיון של הכלים לאלו שנמצאו בקברים משטח H. הכבשנים משלב 2ב' פעלו במהלך המאה הז' לפסה"נ. על סמך האחידות הטכנולוגית במאפייני הכבשנים בשטח 2M וכן בשטח U הסמוך, נראה כי הם הוקמו ביוזמה מנהלתית של השלטון המקומי. בשלב זה מוקדם לקבוע בוודאות אילו כלים יוצרו במקום, אולם מבחינה ראשונה של ממצא כלי החרס נראה כי שני הכבשנים הגדולים שימשו בין השאר לייצור קנקני אגירה. שדה הכבשנים השתרע על פני שטח נרחב; גבולותיו הצפוני והמזרחי נמצאו בחפירה, אך גבולותיו במערב ובדרום לא התגלו והם יבחנו בעתיד. כבשני היוצר משטח 2M מצטרפים לכבשנים נוספים בני אותו זמן שהתגלו בשטח H. כבשנים אלה מוסיפים נדבך נוסף לחקר המסורת הממושכת של ייצור כלי החרס בסביבת תל יבנה, שראשיתה בתקופת הברונזה התיכונה 2 והיא נמשכה עד התקופה האסלאמית הקדומה. העדויות לקבורה באחד הכבשנים ושרידי הקברים משלב 2א' עשויים ללמד כי לאחר שבית היוצר יצא משימוש חזר אזור זה לשמש לקבורה.
שרידי המבנה שנתגלו מהתקופה הרומית המאוחרת (שלב 1) מצטרפים לשני מבנים נוספים מהתקופה שהתגלו לאחרונה: האחד בשטח L, המרוחק כ-100 מ' מצפון-מזרח למבנה, והאחר בשטח 3M, המרוחק כ-50 מ' מצפון למבנה. הזיקה בין שלושת המבנים אינה ברורה בשלב זה ויש לקוות שחפירות נוספות בסביבה יסייעו בהבנתה.