בשולי האתר על פני השטח הובחנה מערכת קירות הבנויים אבני גוויל ואבנים מהוקצעות (איור 1) שנבנו על קרקע בתולה ונשתמרו לגובה נדבך אחד בלבד. בקטע שנפגע מסלילת הכביש נחשפה פינה של שני קירות (שטח W7 ,W6 ,A; איור 2) בנויים אבני גוויל גדולות באיכות ירודה (1.3 ו-1.0 מ' עובי בהתאמה). הקירות בנויים ישירות על סלע האם המכוסה שכבה רדודה של קרקע (לוקוס 203) שהכילה שברי כלי חרס מהתקופה הרומית המאוחרת: קערות בישול (איור 3: 3, 4), סירי בישול (איור 3: 9, 10). שברי כלי חרס נוספים בני התקופה נמצאו בשקע בסלע (לוקוס 204) תחת יסודות קיר 7: קנקנים (איור 3: 13-11).
אופי הקירות ופיזורם בשטח מעידים כי שימשו גדרות או חצרות ולא מבנים. על פי הממצא הקרמי מתוארכים הקירות למאה הד' לסה"נ.

 

ממערב לשטח A ומעל לקירות הממשיכים את מערכת הקירות בשטח נבנה מבנה רבוע

(10.0 × 9.5 מ'; שטח B; איור 4) שלקירותיו שני פנים בנויים אבנים מהוקצעות ומילוי אבנים קטנות (0.95 מ' עובי הקירות החיצוניים; 4–W1). קירות 2 ו-4 השתמרו היטב לגובה שני נדבכים (0.7 מ' גובה). הקיר הצפוני (W1) נמצא הרוס בשתי פינותיו עד לנדבך היסוד (0.8–1.0 מ' רוחב). ייתכן ששם היו פתחי הכניסה למבנה.
הקצה הדרומי-מערבי של קיר (W3) נהרס לחלוטין (2.7 מ' אורך), אך בחלקו החיצוני נותרו שרידי טיח לבן עבה מאוד מעורב באבני גוויל קטנות (0.25 מ' עובי בתחתית). שרידי טיח דומה נמצאו גם בפינה הדרומית-מזרחית של המבנה. לא נמצאו עדויות לשימוש בטיח בתוך המבנה.
המבנה רוצף כולו אבני גוויל וחולק לאורכו בקיר (1.2 מ' עובי; W5) שבמרכזו פתח (1.1 מ' רוחב) המוביל לשני חדרים. מזוזות  הפתח בנויות אבנים מהוקצעות באיכות טובה יותר משל אבני הקירות.

 

הממצא במבנה היה דל למדי: קערות בישול (איור 5:3, 6), סירי בישול (איור 7:3, 8). על הרצפה בצפון-מערב המבנה (לוקוס 109) נמצא ריכוז קטן של שברי כלים: מחבתות (איור 1:3, 2), קנקן (איור 14:3) ונר דו-חרטומי (איור 15:3).

 

ממצא כלי החרס מתארך את המבנה למאה הד' לסה"נ. לא ברור שימושו של המבנה, אך על פי הטיח העבה שכיסה אותו מבחוץ ונועד לאטום אותו מפני רטיבות, נראה כי שימש לאיחסון, אולי ממגורה.
מבנה דומה נמצא בסקר שערך א' קלמכטר בשוליו הצפוניים של האתר. המבנה היה בנוי בחלקו מתחת לפני השטח וגם הוא היה מטויח מבחוץ בשכבה עבה של טיח. ייתכן כי שני המבנים שימשו לאחסון, אולי ממגורות.
בסקרים נמצאו באתר שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית.
מתוצאות החפירה עולה כי היישוב היה בשיאו במאה הד' לסה"נ. לא נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית ונראה כי בתקופה זו הצטמצם שטח היישוב.