שטחה של המחצבה הקטנה כ-10 מ"ר (מחצבה R; איורים 2, 3), ואילו שטחה של המחצבה הגדולה כ-760 מ"ר (מחצבה D; איורים 4-6). שטחן של רוב המחצבות 80-20 מ"ר (מחצבות T ,S ,Q ,N ,M ,L ,J ,I ,H ,G ,F ,C). עומק המחצבות בין 1.2 מ' (מחצבות T ,R; איור 7) לכ-7 מ' (מחצבה D; איור 8). במחצבות ניכרים סימני ניתוק וביקוע, המעידים כי גודלן של רוב האבנים שנחצבו אחיד למדי (0.35×0.60-0.70 מ'). רק במחצבה E (איור 9) נחצבו כנראה אבנים גדולות יותר (0.4-0.5x0.8-1.2 מ'). על סמך ספירת מדרגות החציבה ובדיקת סימני הניתוק בסלע, אפשר אולי להעריך כי במחצבה הקטנה ביותר (מחצבה R) נחצבו כ-40 אבנים, במחצבות הבינוניות נחצבו כמה מאות אבנים עד אלף אבנים, למשל, כ-320 אבנים במחצבה G (איור 10) וכ-700 אבנים במחצבה C (איור 11), ואילו במחצבות הגדולות נחצבו אלפי אבנים (מחצבות O ,D; איור 12). במחצבה B, בפינה המזרחית של הדופן הצפונית, הובחן צלב חרות בסלע (איורים 13, 14); הוא היה חשוף טרם החפירה. בחפירת המחצבות התגלה ממצא קרמי מועט, המתוארך לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הו'-הח' לסה"נ). הממצא כולל קערות (איור 15: 6-1), ספל (איור 15: 7), סיר בישול (איור 15: 8), קנקנים (איור 15: 9, 10) ופכית (איור 15: 11). בממצא גם שבר חרס ועליו טביעת צלב (איור 15: 12), האופיינית לקערות מהתקופה הביזנטית. על סמך הממצא הקרמי, הצלב החרות במחצבה B וטביעת הצלב על חרס, אפשר להניח כי המחצבות שימשו בתקופה הביזנטית המאוחרת. מפעלי הבנייה הרבים בירושלים וסביבתה בימי הקיסר יוסטיניאנוס (המאה הו' לסה"נ) מחזקים הנחה זו.

במזרחה של מחצבה A נחשף כבשן סיד (לוקוסים 118, 126; 4 מ' קוטר, 4.5 מ' עומק; איורים 18-16). הוא נבנה על מילוי אדמה (1.2 מ' עובי), שכיסה את המחצבה. הכבשן תחום בדרום בקיר שנבנה באבני גוויל (W3) וביתר הצדדים — בסלע חצוב. פתח האיוורור של הכבשן פונה למערב. האוויר זרם למרכז הכבשן כשהוא תחום בקיר 1 מדרום ובקיר נוסף מצפון (W4). נראה שזמנו של הכבשן התקופה העות'מאנית.
בין מחצבה O למחצבה Q ניכרים על פני השטח שני קירות מקבילים, שנבנו בציר כללי מזרח-מערב (W2 ,W1; איורים 19, 20). בשטח שבין הקירות התגלה מילוי של אבנים (לוקוס 119). ייתכן שהקירות תוחמים דרך כפרית.